באחרונה נשמעים קולות המקשרים בין התחרות החריפה בשוק הסלולר להעדר השקעות ולהתדרדרות טכנולוגית בענף שעשויה להוביל לפגיעה אנושה בענף.
ההיגיון שעומד מאחורי התיזה המשונה הזו טוען כי התחרות החריפה גורמת לחברות להפסיד כסף (או לא להרוויח) ולכן הן יימנעו מהשקעה, מה שיוביל להתדרדרות טכנולוגית ופיגור בהשוואה למדינות העולם.
תמונת הראי של ההיגיון המעוות הזה היא - תצמצמו את התחרות, המחירים יעלו, החברות ירוויחו ואז יהיה להם כסף להשקיע.
אבל איך ההיגיון הזה מתיישב עם שוק התשתיות בו לבזק שליטה כמעט מונופוליסטית מה שגורם לה להאט את היקף ההשקעות בסיב עד לבית ולכן המדינה מנסה בכל כוחה לעודד את ההשקעות באמצעות יצירת תחרות וכניסת חברת IBC? כאן נאמר לנו שהתחרות דווקא כן תעודד את ההשקעות בתשתית ובטכנולוגיות חדשות (ואנו אף נוכחים לראות שיש אמת בדבר).
אז יצאנו מבולבלים. אם כך תחרות מעודדת השקעות או שאינה מעודדת השקעות?
התשובה לשאלה זו הינה חד משמעית: תחרות (חריפה ככל שתהיה) אמורה להעניק את השירות היעיל ביותר במחיר הנמוך ביותר ללקוח. ולכן היא מעודדת השקעות יעילות. הרעיון מאחורי תחרות הוא שהצרכן מספיק נבון לדעת מה הוא רוצה ולכן הוא יסכים לשלם יותר רק עבור מה שייתן לו ערך מוסף. במידה וחידוש טכנולוגי מבוקש על ידי הצרכנים השונים ברור שבשוק תחרותי החברות השונות ישקיעו בטכנולוגיה הרלוונטית.
הדוגמא הטובה ביותר היא בשוק מכשירי הקצה שם קיימת תחרות עזה ביותר, ועדיין החברות השונות משקיעות הון עתק בחידושים טכנולוגיים. אנו רואים את אפל, סמסונג ואחרות יוצאות חדשות לבקרים עם מכשירים חדשים שהושקע בהם הון עתק.
לא ברור לכולם שללא תחרות חריפה לא הייתה השקעה כה מאסיבית בטכנולוגיה?
אם כן, היו סמוכים ובטוחים כי תחרות (חריפה ככל שתהיה) מעודדת השקעות בטכנולוגיה.
טענה נוספת המושמעת באותה נשימה אומרת שבשוק הישראלי קיימות 5 תשתיות סלולר בהשוואה ל- 3-4 ברוב מדינות העולם, מה שיוצר שוק בלתי יעיל וגורם להאטה בהשקעות בשיפור הרשתות הקיימות. שוב טענה כוזבת שאין לה כל אחיזה במציאות. בישראל קיימות 3 תשתיות סלולר בלבד, מספר תשתיות זהה לשנות התשעים. לצד 3 תשתיות הסלולר קיימות מספר חברות סלולר שחלק מהן חולקות תשתית עם חברות אחרות.
הוט מובייל ופרטנר חולקות תשתית משותפת. גולן עושה שימוש ברשת סלקום והתשתית השלישית שייכת לפלאפון.
אם כן מדוע קיימת ירידה בהיקף ההשקעה של חברות הסלולר בשנים האחרונות?
לשאלה זו יש שתי תשובות עיקריות:

1. חברות הסלולר שהיו בלתי יעילות בעליל בתחילת שנות האלפיים התייעלו בכל החזיתות וכמו כן התייעלו גם בתחום ההנדסה. יתכן, אם כן, כי חלק לא קטן מהירידה בהיקף ההשקעה הכספי בתשתיות, מקורו בכלל בהתייעלות תפעולית-הנדסית (דוגמת הורדת מחירי ספקים, עלויות שכר, עלויות מטה ועוד) ולא בירידה אמיתית בהשקעה בתשתית. אין ספק ששינוי זה הינו מבורך וטוב לצרכן.
2. מערכת היחסים המוזרה בין גולן טלקום לסלקום יוצרת מצב שגולן לא משלמת את מלוא עלות השימוש בתשתית ולכן באפשרותה להעניק מחירים נמוכים בהשוואה למתחרות האחרות – עלות המכר שלו פשוט נמוכה יותר מעלות המכר הנורמטיבית, מטעמים שאינם ראויים. לגולן גם חוב עצום לסלקום שמשום מה סלקום לא מבצעת מאמצי גבייה של החוב ומשרד התקשורת לא מבצע את תפקידו ומחייב את גולן לעמוד בדרישות המכרז. כתוצאה מכך, כאשר יש שחקן שלא משלם את המחיר הראוי לשימוש בתשתית נוצר שיווי משקל מוזר בשוק בו התשואה על השקעה של כל אחת משלוש החברות המחזיקות בתשתית תהיה שלילית מה שגורם לסטגנציה בשוק.

 
אגב, למרות הירידה הקיימת בהיקף ההשקעות אנו רואים שיפור מתמשך בשביעות הרצון של לקוחות הסלולר (שלהערכתנו זה באמת המדד החשוב) מה שמצביע על כך שהתחרות יוצרת יעילות לא רק בתחום המחירים.
להלן טבלה שפרסם משרד התקשורת ומצביע על מספר התלונות ל10,000 מנויים אצל שלוש החברות הגדולות במהלך שנות התחרות:

 ולבסוף שמענו את הבקשה להתנות את המיזוג בין סלקום וגולן בחיוב החברות להשקעה בדור חמישי. האם לא למדנו מן העבר שלא באמת ניתן לחייב חברות במהלך שאינו כלכלי עבורן, ושאם המהלך הינו כלכלי הן תבצענה אותו ממילא? האם לא זכורות ההתניות שניתנו לשופרסל בהיתר למזג את קלאב מרקט ואיך רוב ההתניות לא בוצעו (שלא לדבר על ההתניות מול אותו גולן בדיוק).
מדוע בכלל לקשור בין ההיתר למיזוג להשקעות בתשתית כאשר כמות התשתיות לפני והמיזוג המבוקש ולאחריו נשאר זהה ועומד על 3?
איך בדיוק רואה אותם כלכלנים את הקשר שבין היתר המיזוג לתמריץ להשקעות בטכנולוגיה מתקדמת לאחר המיזוג.  
לא ברור!       
.  
 

.