מה המשותף לבנימין נתניהו ויאיר לפיד? זה נשמע כמו תחילתו של שאלון טריוויה אבל כשמדובר בתקציב המדינה זו בוודאי אינה הלצה.
וכאשר לתקציב המדינה השפעה מכרעת על התנהלותו ואופן קבלת ההחלטות של דירקטורים בחברות אז אדרבא ואדרבא.
השקפת העולם הכלכלית של שני מנהיגים אלה היא כי אין להעלות מיסים אך בעוד שנתניהו דוגל מאז ומתמיד בקונספציה על פיה מיסים גבוהים הם אנטי צמיחה ,הרי שאצל לפיד האג'נדה הכלכלית שלו הינה שלא להכביד על שכבות הביניים.
המשמעות היא כי שניהם מסכימים על התוצאה, אך כל אחד מגיע אליה מזווית ראייה שונה.
בתקופה האחרונה נחשפנו השכם והערב לדיונים ולדעות שונות סביב הסוגייה של בניית המתווה והיסודות לתקציב המדינה לשנת 2015.
צרכי הביטחון ובייחוד לאחר מבצע "צוק איתן", ההאטה הכלכלית שהחלה עוד לפני המבצע והעצימה בעקבותיו, גורמים לירידה משמעותית בשיעורי הצמיחה במשק. שאלת השאלות היא כיצד לממן את תוספת התקציב לביטחון? האם על ידי הפחתת רכיבי התקציב המופנים לבריאות, חינוך ורווחה? או לנקוט בחלופה אחרת של הגדלת ההכנסות, קרי העלאת מיסים?
כמו בכל משפחה המנהלת את משק הבית שלה כך הדבר גם לגבי תקציב המדינה. התקציב הינו משוואה חד ערכית, שצידה האחד הוא צד המקורות הניזון מהכנסות המדינה וצידה השני הינו צד השימושים המופנים לביטחון, בריאות, חינוך, רווחה ועוד. במשוואה זו אין נעלמים ואין מעשי ניסים והרכיב המאזן אותה כל עוד צד השימושים עולה על צד המקורות הינו הגרעון.
דיוני התקציב לשנת 2015 הפכו מושא לביקורת נוקבת מצד כלכלנים ופוליטיקאים. מצד אחד ישנם כאלה הסבורים כי יש לשמר בכל מחיר את המסגרת התקציבית כך שתהיה, עד כמה שניתן, מאוזנת ואם תידרש תוספת לביטחון או לשירותים אחרים הרי שיש לממנם באמצעות המכשיר של העלאת מיסים וזאת במטרה לשמור על שיעור נמוך של גרעון. ומנגד ישנם הגורסים כי מהלך של העלאת מיסים יוביל להחרפתה ולהעמקתה של ההאטה הכלכלית במשק מה שיגרום להגדלתו של הגרעון וחוזר חלילה.
אני נמצא בין אלה הסבורים כי תכנון ובנייה מושכלת של תקציב המדינה בתקופה בה שוררת האטה כלכלית משמעותית במשק אינו ראוי שיהיה מושתת על מדיניות פיסקלית מצמצמת, מה שנקרא "תקציב צנע" אלא להיפך: על מדיניות פיסקלית מרחיבה ואיני רואה כל אסון בהגדלת יעד הגרעון אולם במידתיות ראויה.
לדידי, אחת מהמטרות העיקריות של מדינה מתוקנת הינה לספק לאזרחיה רווחה כלכלית. מטרה חשובה לא פחות הינה לשמר את אמונם של היזמים בכלכלת המדינה ובקברניטיה. לפיכך, כאשר עוסקים במטרות אלו , העלאת נטל המס אינה תואמת ורלוונטית כלל וכלל לנסיבות הקיימות.
יש לזכור כי נטל המס הקיים במדינת ישראל מוטל בפועל על שכבה של כ-4 עשירונים מהאוכלוסייה, קרי עשירונים 7-10 , שבתוכם נכללים גם מה שנקרא "שכבות הביניים". אותן שכבות הן אלו האחראיות על חלק מירבי של מחוללי הצמיחה ועל אספקתם של מרבית מקומות העבודה במשק.
לטעמי העלאת מיסים בעת הזו, וכוונתי הן למיסוי עקיף והן למיסוי ישיר, עלולה לגרום למשבר אמון קשה בין שכבות הביניים ושל אותה שכבה של יזמים מהארץ ומחו"ל, ובין מקבלי ההחלטות הכלכליות שתוצאתו עלולה לגרום לאי הקמת עסקים ויזמויות בארץ ולמציאת מקומות תעסוקה מעבר לים בכפר הגלובלי הקטן בו אנו חיים.
הסיבה לכך היא שכל דירקטור סביר מחפש רמת ודאות נאותה לנכסי החברה והתחייבויותיה, קרי שיעור התשואה המצופה הוא נגזרת של רמת הסיכון שלוקחת ההנהלה והדירקטוריון כאשר הם בוחנים את כדאיות ההשקעה.
דירקטור שבוחן את הדיו דליג׳נס שנערך לגבי עסקה של רכישת חברה או מיזוג לוקח בחשבון את היבט המיסוי הנלווה לעסקה. יתירה מכך, המיסים הצפויים הינם משתנה חשוב מאד בצומת קבלת ההחלטות של אותו דירקטור.
לכל פתרון כלכלי ישנו גם היבט פסיכולוגי- חברתי
כלכלה אינה מדע מדויק היות והיא מושתתת על ציפיות והרבה מאד אלמנטים פסיכולוגיים שזורים בה
חלק גדול הנמנה על אותן שכבות הביניים ועל אותם משקיעים ואנשי עסקים מרגיש כי המדינה מתייחסת אליהם כאל "פרה חולבת" ולא כאל נדבך עליו נשענת הכלכלה.
היות ובכל פעם שקיימת בעייה תקציבית "נופלים" תמיד על אותן שכבות באוכלוסייה.
יש לזכור כי תרחיש שבו ייסדק האמון בין היזמים וקברניטי כלכלת המדינה עלול לגרום לא רק לאי פתיחתם של עסקים חדשים, אלא גם לסגירתם של עסקים קיימים ובסופו של יום לפיטורי עובדים ולהגדלת שיעורי האבטלה.
תרחיש זה עלול לגרום למעגל קסמים שאין לו התחלה ואין לו סוף.
בעיתות אלו על קברניטי המדינה קיימת החובה לבחון את המציאות ואת הפתרונות בצורה עניינית ולא להיות מונעים ממניעים פופוליסטיים כמו מה שעשוי לחשוב עליהם הבוחר בקלפי, אלא חובתם לחשוב ולבצע את מה שטוב באמת וצודק למשק ולכלכלת המדינה.
מנהיגות אמיתית נמדדת בכך שאינה נעה ומתכופפת עם כל משב רוח ועומדת איתן בפני כל הלחצים.
ידוע לכל כי מדינת ישראל לא התברכה באוצרות טבע (למרות תגלית הגז שעדיין לא באה לידי ביטוי מספיק) וכי הנכס העיקרי בו התברכנו הינו המשאב האנושי ויותר מכך המוח היהודי שרכש לו מוניטין אדיר בכל רחבי תבל.
המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה בריחה של עובדים מוכשרים ושל אנשי עסקים לחו"ל. תרחיש כזה עלול להמיט אסון על כלכלת המדינה.
אשר על כן, אני סבור כי יש לזנוח את האפשרות של העלאת מיסים גם אם לכאורה צעד זה יניב לכאורה בטווח הקצר מקור של הכנסות לתקציב המדינה, מכיוון וזהו צעד המונחה מראייה שטחית וקצרת טווח.
אני סבור כי חשוב לא פחות כי אזרחי המדינה יהיו שבעי רצון מאיכות חייהם, ישלמו מיסים, ישקיעו בעסקים
וכאן בישראל יספקו מקומות תעסוקה ולא יפזלו למקומות עבודה או להשקעות חלופיות בנכר.
אך לצעד כלכלי כזה קיים מחיר, לפיכך יש לראות בקביעת יעד גרעון גבוה יותר בשנת 2015, כאמצעי זמני שמספק "אוויר לנשימה" ובמיוחד עתה בעקבות מבצע "צוק איתן".
אין לראות במהלך של הגדלת יעד הגרעון לשנת 2015 מטרה אלא אמצעי בלבד ולתקופה קצרה.
יחד עם זאת, בל נשגה ונחשוב כי אי העלאת מיסים בלבד מבלי לגבש מהלכים שונים ומגוונים, שיהוו מנועי צמיחה למשק, די בהם כדי לשפר את מצבה הכלכלי של המדינה ויש בהם משום מציאת מזור לחוליי הביורוקרטיה ולהאטה החריפה במשק.
יש לפעול לאלתר ולהגדיל את בסיס המס ולהגדיל את הרשת של אוכלוסיית משלמי המיסים ולצאת ב"קריאה" להון הבלתי מדווח לשוב לארץ על מנת שייכנס למעגל העסקים והכלכלה בישראל.
חובתם של קברניטי המשק לנווט ולמצוא ומהר מנועי צמיחה חדשים ויצירתיים שיניעו את גלגלי המשק ומיד.
מטרתו של תקציב המדינה הינה לא רק לקיים רמה נורמטיבית של ביטחון, בריאות ורווחה אלא גם להוביל קדימה את המשק במטרה ליצור כלכלה בריאה וחזקה הנשענת על חדשנות ויכולת תחרות גבוהה שאיתה נוכל להתמודד מול הגויים בגאווה ובהצלחה רבה.
בימים בהם נבדקת התנהלותו של הדירקטור בציציות ונדרשת ממנו מידה רבה של אחריות להישגיה העסקיים של החברה כמו גם לכישלונותיה, אף דירקטור שקול ואחראי לא ייתן את ידו להשקיע במקום בו כל שני וחמישי מזגזגת המדינה בשיעורי המס, אלא יחפש דרכים אלטרנטיביות להשיא את רווחי החברה, לרבות השקעות שמעבר לים.
הכותב הינו שותף מנהל וממייסדי RSM שיף הזנפרץ ושות' רואי חשבון ונשיא לשכת רואי חשבון לשעבר.
לחזרה לעמוד ראשי>>>