חי בסרט / מאת אמיר קולבן

מה זה קולנוע?
סרט קולנוע הוא בסך הכל אלומת אור שמרצדת על מסך לבן ולוכדת אותך באופן שגורם לך להרגיש שהכל פתוח בפניך.
​הדלק אור, או כבה את המקרן, ואתה חוזר להיות מי שהיית קודם לכן.
'חי בסרט' היא יצירה שמתמסרת לקסם הקולנועי, כמו מרגל שמזדהה עם אויבו או כמו קורבן שמזדהה עם תוקפו, ובה בעת מפרקת מבחר סרטים למקטעים או לפריימים הבודדים שמרכיבים אותם.
​הפריים הבודד, שהוא אבן היסוד של הקולנוע, הפך להיות התשתית שעליה גם בנוי המחול הזה. ואחרי הפירוק - באה ההרכבה מחדש, באמצעים כוריאוגרפיים וקולנועיים, שתכליתה ליצור מרחב אחר, שאינו שייך במובהק לא לכאן ולא לכאן, מעין מרחב מעבר בנוסח וויניקוט.
​מרחב של משחק ודמיון שאיננו רק דמיוני ואיננו ממשי. ברוך הבא למדבר של הממשי, אומר מורפיוס לניאו במטריקס, רגע אחרי שהוא מכניס אותו לעולם הווירטואלי שבו (כמה דומה לעולם הקולנועי) הכול אפשרי ובלתי אפשרי באותה מידה.
'חי בסרט' יוצרת מעין צומת שבה נפגשות דמויות שונות ממגוון סרטים. כל אחת עם הסיפור הפנימי שלה, והעבר שהיא מביאה איתה מהסרט ממנו היא באה. בצומת הזאת הכל אפשרי. בצומת הזאת גם נפגשים המחול, שבו רקדנים מוחשיים וממשיים מאד יוצרים תנועה מופשטת, והקולנוע הנרטיבי, זה שרוצה לספר סיפור "אמיתי" ונוגע ללב מתחילתו ועד סופו באמצעות אלומת האור שכל קיומה בוקע ממנורה אחת.
למה אנחנו בוכים, צוחקים, כועסים או נגעלים בקולנוע, כשאנו חיים את הרגע הקולנועי כאילו אין אמיתי ממנו? אנחנו מוכנים להיכנס למקום שבו (את זה אנחנו יודעים בוודאות) ישקרו לנו, יפעילו עלינו מניפולציות רגשיות, יגרמו לנו להאמין שיש מציאות אחרת שבה מפלצות קדמוניות פוגשות אנשים כמונו שמצליחים לגבור עליהן כנגד כל הסיכויים. וגיבורי על שמצילים אותנו שוב ושוב מהרוע המוחלט. אנו שמחים עם טרומן, בסרט "המופע של טרומן", כשהוא מצליח לגלות את הדלת שמאחוריה נמצא העולם האמיתי. אמיתי? הרי זהו סרט בתוך סרט, ודלת היציאה הפיקטיבית הזאת איננה אלא עוד אשליה ויזואלית ותו-לא, דלת שממנה אין יציאה לשום מקום, חוץ מאשר להמשכו של הסרט.
כולנו חיים בסרט. הסרט של עצמנו שממנו אין לנו יציאה. אבל אנחנו יכולים להכניס אל תוך הסרט שלנו דמויות שונות, וכך ליצור, ולו לרגע, אשליה של גאולה ושל קיום בעל משמעות. ומי כמו הוליווד יודעת לנצל את חולשותינו, מכירה את תשוקותינו, ויודעת לשחק בהן כדי שנוציא את כרטיס האשראי מהארנק ונשלם, שוב ושוב, על הזכות לחיות חיים של מישהו אחר כאילו היו אלה חיינו, עד שמופיעות כתוביות הסיום, שכשאתה חי בסרט, נמצאות שם כבר מההתחלה.