השבוע נתקלתי בסרטון מז'אנר הסרטונים המטיפים והדביקים שאנחנו רואים ברשת בערך אחת לשעה. אין דבר שמעורר אצלי את בלוטות הציניות יותר מזה, ובכל זאת - צפיתי.

אני נבוכה להגיד שהתוכן דיבר אלי. כן. עם כל הדביקות שמסביב – הייתה שם נקודה והיא גרמה לי לחשוב. הסרטון דיבר בגדול על Attitude of Gratitude -"הכרת תודה". אז למרות שלא התחברתי שם לכל הקטע המטיפני של איך ילדים היום הם אנוכיים מאי פעם, הצלחתי להתחבר למסר שלפיו גם את המובן מאליו יש להעריך.

בראש השנה אני (כמו רבים אחרים) בדרך כלל נוהגת לערוך לעצמי רשימות של תכניות לשנה החדשה, יעדים, תחזיות ובקשות.

השנה (וגם בעקבות הסרטון הדביק) חשבתי שאולי אני אנסה לערוך רשימה של כל הדברים שכבר יש לי. לנסות לראות דווקא את החצי המלא של הכוס ולתת לו לחזק אותי לקראת השנה החדשה.

אני מקשרת למטה ב"פינצטה" פרק פודקאסט בתחום הפסיכולוגיה החיובית, שבו אפשר לקבל כלים מעשיים להתבוננות הזו (לא דביק) וגם את הסרטון המדובר למי שמתעקש (דביק).

אז בלב מלא הכרת תודה על כך שאתם כאן, קוראים את הניוזלטר, מפרגנים, נעזרים באתר ובאופן כללי חברים וירטואליים אני אגיד תודה רבה, ושנה מופלאה שתהיה לכולכם – אם עוצרים לרגע וחושבים על זה, יש לנו כל כך הרבה. באמת.

שנה טובה
גלי