הזכות במקרה של קיפוח – הליך לפתרון סכסוכים בחברה
עורך דין עפר אטיאס
 

שני אנשים יושבים בבית קפה, כך מספרת הבדיחה. האחד מדבר בקול רם ומלווה את דבריו בתנועות ידיים נרגשות, והשני מחריש לאורך כל השיחה. מי מבין השניים הוא לדעתכם "השותף השקט"?
סכסוכים ומחלוקות בין בעלי מניות בחברה הינם תופעה שכיחה, טבעית ואנושית. לעיתים נעוץ מקור המחלוקת בחילוקי דעות ענייניים לגבי אופן ניהול החברה ולתהליכי קבלת החלטות, ולעיתים מקור המחלוקת הוא בהבדלי מנטליות, ברגשות קנאה, תחרות וכו'.
 
בעוד שמקור המחלוקת אינו רלוונטי ברוב המקרים, ההשלכות האפשריות של סכסוכים אלו יכולות להיות דרמטיות והרסניות, ובחלק ניכר מן הסכסוכים, אף לעלות לשותפים מחיר יקר- פירוק החברה.
בשלבי היסוד של החברה משלבים השותפים ידיים בדרך הארוכה והמפרכת אל ההצלחה וכל אחד מהם תורם כמיטב יכולתו. אך מרגע שההצלחה מאירה להם פנים, ולהצלחה יש כידוע אבות רבים, נפרמים לעיתים התפרים, במיוחד כאשר דור המייסדים מפנה את מקומו לדורות הבאים.
על אותם דורות נאמר לא אחת כי 'אחרי דור המייסדים ודור הממשיכים, מגיע תורו של דור המפרקים'.
 
לפני שנחקק חוק החברות החדש בשנת 1999, היו רוב הסכסוכים בין בעלי המניות בחברה, בין שיחסי הכוחות ביניהם היו מאוזנים ובין שהסכסוך פרץ בין הרוב למיעוט, מסתיימים בהליך של פירוק. הליך זה היה פועל יוצא של מבוי סתום שנוצר בשליטה בחברה,למשל במקרה של זכויות חתימה שוות, או במצב של אבדן האמון בין השותפים.
 
למותר לציין שהליך פירוק לא רק גורם לאובדנה של החברה ולפגיעה בקניינם של בעליה הניצים זה בזה, אלא הוא גם גורם נזק לצדדים שלישיים, כגון עובדי החברה, ספקיה ,לקוחותיה ואחרים, אשר נפגעים מהסכסוך שהוביל לפירוקה של החברה.
 
כדי למנוע פגיעות שכאלה נוצר הצורך ליצור מנגנון משפטי שיאפשר למצוא פתרון למחלוקת שבין בעלי המניות, פתרון שימנע את פירוקה של החברה. לשם כך נחקק סעיף 191 בחוק החברות שכותרתו: " הזכות במקרה של קיפוח ". הסעיף מאפשר לבית המשפט "לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של קיפוח או מניעתו", וזאת כאשר "התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו".
 
בין הסמכויות הבולטות שהמחוקק העניק לבתי המשפט מצויות הסמכות לחייב את בעלי מניות הרוב לרכוש את מניותיהם של בעלי מניות המיעוט, את הזכות למנות לחברה בעלי תפקיד שונים וכן את הסמכות לשנות את תקנונה של החברה.
 
לדוגמא, שני בעלי מניות הינם שותפים בחברה. מתוך רצון להגדיל את רווחיה בקשו מנהלי החברה להתקין על גג המבנה של החברה מערכת קולטים להפקת חשמל סולארי. בעל מניות המיעוט היה בדעה שמדובר בהשקעה מסוכנת שעלולה לגרום לחברה הפסדים כבדים, שישפיעו כמובן על ערך מניותיה.
בנסיבות אלה, ומשכשלו כל הניסיונות להגיע לפתרון מוסכם של המחלוקת, פנה בעל מניות המיעוט לבית המשפט, על פי סעיף 191 לחוק החברות, וביקש מבית המשפט ליתן הוראות שימנעו את קיפוחו, כלומר את הנזק שהוא צפה לערך מניותיו, אם תוגשם התכנית של הרוב.
 
במקרה זה השתמש בית המשפט בסמכות שהעניק לו המחוקק לכפות על בעלי מניות הרוב, או על החברה עצמה לרכוש את מניות המיעוט, וזאת במחיר שנקבע על ידי בית המשפט.
 
 
הסמכויות והכלים אשר הוענקו לבית המשפט בעזרת חוק החברות, הפחיתו באופן משמעותי את מספר המקרים בהם חברות נכנסו להליך פירוק בשל סכסוך בין בעלי מניות. החוק מנסה להגן הן על בעל המניות בחברה והן על עובדי החברה, הספקים, הלקוחות ועוד.