מסלולים לוהטים / נעה ארבר, כתבת אופנה
​ארבעים בוגרי מחזור 2017 של שנקר, המוסד הבכיר והנחשב בין מוסדות האופנה בארץ, חתמו את שנות לימודיהם בתצוגת אופנה שהמחישה וחשפה 40 סיפורי אופנה שונים ולמעלה מ- 200 דגמים יצירתיים מעוטרים ומשולבים בהדפסים, מרקמים ומטעני צבעים נועזים שהציפו את מסלול האופנה ולימדו ששווה לנסות ולהוכיח שרבים מהם ראויים להשתבץ במערכת. תצוגת הבוגרים, שבוימה למופת, הנחילה חוויות מעוררות השראה, סגנונות וטעמים מעניינים, אך גם לא מעט ביקורות שלא בהכרח היו מחמיאות. תצוגת הבוגרים מציינת סופה של דרך ותחילתו של מסלול חדש, סיכום תקופה אינטנסיבית עמוסה בלימודים והתנסות תחרותית שמשקפים את מהות הישיגיהם, וטעימות, על קצה המזלג, מתנובת לימודיהם וכישוריהם. בדומה לשנים קודמות, בחרו הבוגרים להתנתק ממסגרות אופנה קונבנציונאליות ולצאת למסעות אתגריים בחיפוש אחר מקורות השראה מקוריים. התצוגה הייתה נקודת מבחן שגישרה בין כישוריהם ובין מסעם המאתגר והמטלטל של הבוגרים, תצוגה שלאחריה, בדומה לאקדמיות בחו"ל, נבחרים המעצבים המצטיינים וגם נבחנים הנתונים והיכולות האקדמיים והיצירתיים באמצעותם ידורגו בתי הספר ברשימת המכללות בעולם.

ואכן נחשפו בתצוגה מספר כוחות יצירתיים מרתקים, וגם נחשפו הבוגרים, שזכו בפרסי הצטיינות הניתנים על שמה של פיני לייטרסדורף. בחסות מלאכת המחשבת, הרעיונות המקוריים והעשייה המושלמת זכו אור איידלמן בפרס הראשון ודניאל בירי, בפרס השני. כמוסד אקדמי יוקרתי ממשיך שנקר לשמור על מקום גבוה ברשימה, בשנת 2016 דורג במקום ה-9 והשנה במקום ה-12 המכובד. דרוגים והצטיינויות מעוררים תמיד את השאלה מה מצופה מבוגרי אקדמיה לאמנות, האם עליהם להשביע את טעם ההמונים שלא אחת תוהים "מי אמור ללבוש את הדגמים האלה"? אכן שאלה במקומה שמעוררת שאלות נוספות; האם עליהם לעצב סגנוון רלוונטי או רדיקאלי, האם עליהם לתת דרור לדמיונם הפרוע, או שמא הרגוע הוא נכון יותר? האם מבטם אמור להיות מופנה למלתחות בטוחות או שמא עליהם לתת חרות מלאה למאוויים היצירתיים והדמיוניים, שמא זו ההזדמנות האחרונה המאפשרת להם לצאת ממסגרות חתומות ומעניקה להם את הזכות "להתפרע" מבלי לחשוב האם הדגמים רווחיים או האם הם עונים על טעמם ורמת אנינותם של המעסיקים, הצופים או המבקרים למיניהם. למעשה, מעבר לכישורים, יוצרים נמדדים ברמת הנאורות והנועזות לפרוץ גבולות, לעורר חשיבה ושיח. אלו גם הנתונים המצופים מבוגרי מגמות עיצוב ואמנות, שאמורים לאפיין את המדיניות והסטנדרטים של אקדמיות נחשבות, וגם הובילו את שנקר לדירוגו הגבוה ברשימת בתי הספר לאופנה מובילים. לא הסתפקתי בתצוגה של שנקר, אלא הרגשתי צורך לראות ולהשוות את עיצובי הבוגרים עם אלו של אקדמיות מובילות בחו'ל. ואמנם העיצובים מעידים שרוח העיצוב שם אינה שונה מהרוח ששרתה על בוגרי שנקר. גם באקדמיות האחרות, ביניהן "סנטראל סנט מרטינס" ו"רויאל קולדג' אוף ארט" בלונדון, FIT ו"פארסונס" בניו-יורק, בשלוחות "מריניוני" המצויות במילנו, פירנצה, בלונדון ובשנחאי, ב"אקדמיה המלכותית לאמנויות באנטוורפן", באקדמיה היפנית "בונקה" ובמכללות נוספות, המוכרות בנטיותיהן האוונגרדיות, החשיבה היצירתית איננה שונה. שם וגם כאן המעצבים לא חסמו את משאבי הדמיון ואת הדחף לעצב דגמים שכמותם, האמינו, עדיין לא עוצבו. יש להניח שבחו'ל וגם כאן הבוגרים לא חסכו ברעיונות רדיקאליים, במטענים דקורטיביים, גימיקים והומור. אלא שאת הבוגרים בחו'ל, ברוב המקרים, לא עניין אם דגם זה או אחר יהיה מסחרי, גם שפת העיצוב שלהם, השוני הרעיוני והעניין שעיצוביהם סיפקו, כמו גם רמות הביצוע העידו על עשייה מתוחכמת ומשוכללת יותר. שנקר דורג בשנת 2016 במקום ה-9 בין האקדמיות המובילות, השנה דורג במקום ה-12 ועדיין נחשב כאחד המוסדות המובילים, בין 25 בתי הספר הנחשבים, שמקנים לבוגריהם ידע וניסיון רב בתחומי אמנות ועיצוב שונים במקביל להקניית ידע בטכנולוגיות מעשיות ומתקדמות. אקדמיה שמכתיבה סטנדרטים יצירתיים גבוהים, ומנחה לחשיבה יצירתית עכשווית ועתידנית. בתצוגת גמר מחזור 2017 חשפו בוגרי שנקר טונים יצירתיים גבוהים שיתכן ועומדים במבחן הראוותנות אך לא בהכרח במבחן המציאות. אמנם מקובל וקורקטי ואפילו מתבקש שיוצרים טירונים ישנסו משאבים ויעזו לפרוץ גבולות מקובעים. אחרי הכל זו הזדמנות, יתכן חד פעמית, להביא על סיפוקם את מטעני ההורמונים היצירתיים הזורמים בעורקיהם. מכאן והלאה, יש להניח, יאלצו לעמוד במבחנים אפילו קשים יותר, שיאמדו את רמת כישוריהם המעשיים, הכלכליים והמסחריים. תצוגת הבוגרים השנה עמדה באותם הסטנדרטים של שנים קודמות; היו אוספים טובים יותר וגם טובים פחות, היו עיצובים שעודדו והיו שאיכזבו. חבל שרעיונות נדושים שנראו לא אחת, באוספים של מעצבי אופנה בחו"ל ובמגזינים זרים שוחזרו וחזרו על עצמם בכמה אוספים. ההצמדות לעשייה מוכרת שלטה במרבית אוספי הבוגרים בעוד שעיצובים חדשניים וטכנולוגיות מתקדמות, בדומה לעיצוב במדפסות תלת ממדיות שראינו בתוצגה לפני מספר מחזורים, לא לקחו חלק בתצוגה האחרונה. למרות כל זאת ולמרות אורכה הרב של התצוגה, היא זרמה ועניינה במרבית חלקיה. את הרעיונות לעיצובים שאלו הסטודנטים מסיפורים נוסטלגיים שלוקטו מתוך אוצר זיכרונותיהם האישיים והאינטימיים, ממקורות השראה אתניים ומקורות השראה דמיוניים ומציאותיים, שאולים מהסביבה, ההאווירה וההווי החברתי והפוליטי המקומי.
חבל שהמצע צר מלהכיל את כל 40 האוספים שעוצבו ואת כל הרשמים והחוויות שהותירו. בין הקולקציות המשקפות חשיבה אחרת ראוי לציין את :

אור איידלמן - "אם תיסע לריו..."
קולקציה מקורית, מרהיבה, עשירה בדגמים, רעיונות וצבעים. איידלמן, שנולד וחי בברזיל, לא עיצב את האוסף בהשראת הקרנבלים הססגוניים בריו וגם לא בהשראת יושבי הפחונים בפרבריה הזנוחים, אלא יצר אוסף מקורי, רלוונטי ומעשי של דגמים שונים אלו מאלו, איכותיים ומוקפדים. פריטי לבוש בגוונים טבעיים מעוטרים בדימויי צמחיה ונופים טרופיים ססגוניים אותם עיצב בחיתוך ידני של פלקס וחיתוך ידני של שקפים צבעוניים מעוטרים ברקמת חרוזים. מלאכת מחשבת מקורית בדגמים לבישים שזיכו את איידלמן בפרס ראשון בתחרות פיני לייטרסדורף למצויינות.

דניאל בירי - F.C. BIRI
"חולי" כדורגל לעולם לא יירפאו מהמחלה שהופכת לחלק בלתי נפרד מחייהם, או כחוויה שנטמעה באישיותם. בירי, כדורגלן מועד שנושא מטענים של זכרונות מתקופת נערותו ככדורגלן, אילתר תלבושות לקבוצת כדורגל דמיונית מעורבת מנשים וגברים. אוסף משעשע ביותר של אופנת עירונית יצירתית, מעוצבת מבדים וחומרים מודרניים השאולים מסגנונות לבוש אופייניים לענפי ספורט שונים, ובמיוחד מהתלבושות, המרקמים והצבעים של שחקני כדורגל. הקולקציה המגוונת והמשובחת זכתה במקום שני בפרס המצויינות על שמה של פיני לייטרסדורף.

אביחיל טהוליאן - "עומס אקלקטי"
הכותרת של טהוליאן איננה אמירה גסה והדנדיזם, אותו היא עיצבה, איננו סימפטום של התנוונות רוחנית. הדנדיזם שלה, בהשראת סגנון לבוש הגברים הגנדרני במאות ה-17 וה-18 לא גורע מערכו האסתטי של האוסף, ובמיוחד כיום כאשר עומס אקלקטי ומטענים דקורטיביים הינם מגמה רווחת באופנת הגברים. טהוליאן, שהיא עצמה אוהבת אופנה טעונה באלמנטים דקורטיביים, בחרה את תקופת הבארוק והרוקוקו כמקור השראה לעיצוביה, תוך שהיא אוצרת השראות ויוצרת דו שיח בין תוכנן הדקורטיבי של שתי התקופות. באוסף המיוחד שעיצבה טהוליאן, חליפות ופריטי לבוש מחוייטים מעוטרים ברקמות וחריזות, בנוסף לכותנות גבריות ומותניות המעוטרות באותו האופן, ולצידן טוניקות מקסי שקופות ורקומות. פריטי לבוש שמחזירים למראה האורבני חזות של הדנדי המודרני.

דניאל תרז בודנהיימר – "אזרחי העולם התאחדו"
קשה להניח שהכותרת של בודנהיימר על משקל "פועלי כל העולם התאחדו" - סיסמא, מתוך המנשר שחיברו קרל מארקס ופרידריך אנגלס בשנת 1848, לא נובעת מאידיאולוגיה אישית נחרצת, חשיבה מעמיקה ואמירה פוליטית וחברתית. ואכן כפי שמובן מדבריה, איכפת לה ולכן היא בחרה להתייחס למה שמתרחש בעולם כיום, כאשר האדם איננו נחשב אלא מוגדר על ידי מדינות וגבולות, סמלים ודגלים. בדומה לנחרצות בה היא שיגרה את אמירותיה היא גם ניתצה דימויים מפלגים וחשיבות מקובעות שהובילו ליצירת קולקציית גמר מיוחדת וססגונית. בודנהיימר חיברה חומרים שונים, צורות וצבעים, ויצרה מהם בגדים במראה חדש. מבחינה רעיונית זו אולי הקולקצייה החזקה ביותר שהועלתה בתצוגת הבוגרים ולא רק בגלל החזות היצירתית שמתמזגת עם רוח האופנה העכשווית, אלא בעיקר בגלל החשיבה הנועזת והסיסמאות האמיצות באמצעותם חיברה בודנהיימר גבולות שסועים, דגלים וסמלים, לקולאז' יצירתי במרקם אנושי טוב ויפה יותר.

אופיר איבגי - "רנסנס אפריקאי"
אופנה אפריקאית - אופנת השווקים והרחובות הבלתי סלולים באפריקה אינה מוכתבת על ידי מגמות גלובליות, אפריקה עצמה מכתיבה אותם ומנדבת מקורות השראה לעולם האופנה, שכתמורה מאמץ את סגנונה הססגוני והלוהט. סגנון טעון באיפיונים שאולים ממדינותיה, שבטיה ובמיוחד מהסגנון הפולקלוריסטי, העממי והעני, של האנשים החיים באפריקה. איבגי בחר להעניק לעיצוב האפריקאי חיים חדשים משלו. חזות מודרנית שמשתלבת עם רוח הדמיון וסגנון הלבוש העכשווי, סגנון עיצוב היברידי כהכלאה של סגנונות בעלי אופי מנוגד, צורות דמיוניות, מרקמים וצבעוניות תוססים, שמאפיינים את הנטיות וסגנון הלבוש האפריקאי שאיננו מוכתב.

אלה קריספל - "תיקון"
אלה קריספל "חיפשה אתונות ומצאה מלוכה", חיפשה אסתטיקה עיצובית מקורית ומצאה אותה בקינצוגי - באמנות יפנית לתיקון כלי קרמיקה. טכניקה בה מחופים הסדקים והשברים של כלי קרמיקה בכתמים, חיבורי זהב, כסף או פלטינה, תיקונים שמעניקים לכלים ערך אמנותי מוסף. קריספל חיפשה, מצאה ואימצה את הטכניקה היפנית העתיקה כמקור רב השראה לאוסף האסתטי שעיצבה. אוסף של פריטי לבוש רומנטיים מבדי משי ובדי קטיפה במרקמים צרובים וצבעים חמים שחוברים, באמצעות עבודת קולאז', מעשה טלאים, כתמים, חיבורים ועיטורים, לפריטי לבוש נחשקים בעיצוב ועשייה מוקפדים ומשוכללים שחזותם העדינה והשברירית מזכירה אופנת וינטאז' עילית.

דניאל קוצ'וק – "אנומליה"
אחת השאלות שמעסיקות את תעשיית האופנה עוסקת במהותו של הלבוש העתידני, מה יתרחש בתחום האופנה ואילו תחליפים יימצאו לתעשיית הבגדים, אם וכאשר יתכלו משאבי הטבע, החי והצומח, וייתם עידן הבדים המלאכותיים והסינטטיים הקיימים כיום. קוצ'וק שניסתה להתמודד עם צלליות חדשות ועם דגמים וחומרים חדשים מעוצבים מיריעות PVC ורשתות פלסטיק, המוכרות כאריזות של בקבוקים, עיצבה קולקצייה פיסולית מרשימה, בצלליות חדשות ובאיכויות שכמותן מצויות באופנה העילית.

שירז טוויג - "זיכרונות בעלי כותרת"
זיכרונות ונוסטלגיה הינם נושאים מרגשים שמוצאים את ביטויים בתצוגת הבוגרים. הנושא העסיק גם את טוויג שבגיל 17 עזבה את הבית ועברה לשנת שירות בעכו. הגעגועים שלה אל אביה ושל אביה אליה הובילו את טוויג להנציח גינונים שחוו באותה התקופה. אביה של טוויג נהג להיפרד ממנה מדי שבוע, עם פרח שנבל במהלך הנסיעה הארוכה. טוויג לא זרקה את הפרח הנבול אלא שמרה אותו בכלי עד אשר חלף שבוע והפרח הוחלף בפרח נבול אחר. הפרח הנבול שימש מוטיב מרכזי בקולקציה שמשקפת את החוויות הריגשיות והזיכרונות האינטימיים של טוויג. אוסף של שמלות ערב מבדים טבעיים בגוונים רכים, גזרות נשיות ומחמיאות מעוטרות בהדפסים, רקמות וחריזות עשירות.

שחר קורן - "החתיכה החסרה"
מפגש בין גוף לבגד - בין גוף שהוא תלת ממדי לבגד שהוא דו ממדי, בין פריטי לבוש חסרים לבין הגוף השלם. רעיון מקורי שקורן הגתה ועיצבה באמצעותו פריטי לבוש בחזות אוונגרדית. היא פירקה פריטי לבוש שלמים, החסירה מהם חלקים ואיגדה אותם מחדש לפריטים שונים מהמקוריים, פריטי לבוש אסימטרים בצבעוניות עזה אך נעימה. אלא שקורן לא עצרה ולא הפקירה חללים, היא ליקטה את כל החלקים הקטועים וחיברה אותם מחדש לפריטי לבוש שגם הם החסירו חתיכה והשתלבו בהרמוניה רעיונית עם הקולקצייה כולה.

אמיר שביט - "פרחים בקנה"
זו לא הייתה הצגת קולקצייה אלא הפגנת עמדות. שביט לא ניסה לכתת חרבות לאתים ולא להרוס את צורתם של מדים וחומרי טקסטיל מעוטרים באלמנטים והדפסים צבאיים, על מנת לנשלם מחזותם המיליטריסטית. שביט העדיף להעמיד אותם על במת המחקר, לפרק ולהרכיב אותם מחדש ולבחון את משמעות קיימותם המועדפת והנשענת על עולם האופנה, אך גם על קבוצות ומשטרים חתרניים וטרוריסטיים. שביט מנצל את במת העיצוב ומשתמש בה כדי לפתח שיח ומחאה פוליטיים - חברתיים טהורים. הוא מציג את הקולקציה כהצהרה אנטי מלחמתית ואנטי ימנית קיצונית, שדוחה לאומנות, גזענות ושמרנות, בפריטי לבוש המיועדים לימי שלום, ולאורח חיים עירוני ומועדוני, המוגשים בשפת יצירה פאנקיסטית, רצופה כוונות ותקוות אופטימיות.

צילומי תצוגה: רפי דלויה
​צילומי סטודיו: תום מרשק