יצירה חושנית שעוברת מדור לדור
מאת: זמירה הינדס ורטנברג
הציירת זמירה הינדס ורטנברג רצתה ללמוד אמנות, אבל אביה רופא
השיניים התנגד וחלם שתלמד רפואה ותירש את הקליניקה שלו. הבת של זמירה, שלי ורטנברג,
בחרה לסיים את עבודתה כיועצת חינוכית בתיכון לטובת... מחול אוריינטלי.
העברה בין דורית, עם תיקון
מתברר
שלא רק גנים עוברים בתורשה... גם מרד בהורים ובחירה בתחום שאימא ואבא ממש מתנגדים
לו, משתחזרים מדור לדור. העברה בין דורית היא תופעה שבה אדם שחווה התנהגות מסוימת
או סגנון יחסים כלשהו עם הוריו, נוטה לשחזר את אותה התנהגות גם מול הילדים שלו. הסיפור
של הציירת זמירה הינדס ורטנברג ובתה שלי, הוא מקרה קלאסי של העברה בין דורית, אבל עם
טוויסט...
זמירה הינדס ורטנברג היא ציירת
ישראלית, ילידת תל אביב, שנולדה וגדלה בארץ בשנות החמישים, בת יחידה לאב שהיה רופא
שיניים מפורסם ופעיל ציבור, ואם 'יקית', שעבדה כאחות. היום קשה להאמין, אבל האם הייתה
צריכה לנטוש את עבודתה כאחות, כי באותה תקופה זה לא היה מכובד שאישה נשואה מהמעמד
הבורגני, ועוד 'פראו-דוקטור' (אשת רופא), תצא לעבוד...
כצפוי, האב רופא השיניים המכובד חלם כי בתו היחידה זמירה תלמד רפואה או רפואת
שיניים ותירש את מקומו בבוא היום בקליניקה המטופחת שלו בצפון תל אביב. זמירה מרדה.
היא התעקשה ללכת אחרי נטיית ליבה ורצתה ללמוד אמנות בבצלאל או לפחות תיאטרון. אביה
התנגד בתוקף, כי לא האמין שתוכל להתפרנס. על תיאטרון אמרו הוריה, כי אלו חיי
בוהמה, לצד אנשים מפוקפקים, לא בדיוק העתיד המבטיח שתכננו לבתם היחידה.
לבצלאל זמירה לא הגיעה, אבל היא לא ויתרה על אהבתה ולקחה במשך שנים, במקביל
ללימודיה בתיכון ובאוניברסיטה, שיעורים פרטיים באמנות אצל אמנים מפורסמים רבים.
ברבות השנים, הפכה לאמנית מוכשרת ומוערכת, המציגה בתערוכות רבות בארץ ובעולם. היא
הציגה תערוכת יחיד במוזיאון הלאומי של בוקרשט, בגלריה בארמון בלוגאנו, ובגלריה
בציריך, השתתפה בסלון הסתיו בפאריז, בתערוכה בינלאומית בקאן, בתערוכה קבוצתית בניו
יורק ועוד. בישראל הציגה תערוכות יחיד בבית האמנים בחיפה, בתל אביב וגם בגלריה
בעין הוד, במשכן לאמנויות הבמה, בבית האופרה בתל אביב ועוד ועוד.
הציורים של הינדס ורטנברג גדולים מאד וצבעוניים מאד, מלאים תשוקה, חושניות ואהבת
חיים נטולת מעצורים, מעין במת תיאטרון בה מככבים גברים ונשים, בעלי חיים, דמויות
בעלות ראש חיה וגוף אנושי ולהיפך; מצעד מלא חיים ואנרגיה, תיאטרלי, דרמטי ומיתי,
המועבר אל הבד בסחרור מהפנט של משיכות מכחול צבעוניות ועזות, על גבול האלימות.
כשהבת של זמירה, שלי ורטנברג, החליטה לעזוב את עבודתה כיועצת חינוכית ולהפוך את
תחביב ריקודי הבטן שלה למקצוע, זמירה הגיבה בדיוק כפי שהגיב אביה הרופא, חמישים
שנה קודם לכן, והתנגדה בתוקף. גם הפעם זה לא עזר.
שלי: "למדתי תואר ראשון בספרות וחינוך מיוחד ויש לי תואר שני בייעוץ חינוכי
והנחיית קבוצות. במשך שבע שנים עבדתי במסגרות חינוך כמחנכת ויועצת חינוכית ובמקביל,
כתחביב, תמיד רקדתי. התחלתי במחול קלאסי ומודרני אצל רנה שיינפלד אך נמשכתי יותר למחול
המזרחי, שבעיניי הוא מסתורי, עדין ונשי
וגם שובב ובודי-פוזיטיבי.
התקופה
המשברית של הקורונה, העירה אצלי את השד הרדום ואת הרצון העז שלי להתמקד בריקוד.
חישבתי מסלול מחדש, הפכתי עצמאית, ואחרי שהתמחיתי בלימודי NLP
מבוססי מיינדפולנס ודמיון
מודרך, עברתי הכשרת מורות למחול מזרחי ואני מתמחה כעת בCBT- יצירתי. אני משלבת בין עולם הטיפול לעולם
הריקוד ומעבירה סדנאות המשלבות מחול ותרפיה. אני מאושרת ומלאת סיפוק, עוזרת לאחרים
ונהנית מאד בעצמי".
והטוויסט
בעלילה?
בניגוד לאבא שלה, זמירה החליטה לעשות תיקון, לזרום עם הבת ולא להתנגד לבחירות שלה.
היום היא אפילו מעצבת עבור שלי את תלבושות הריקוד המרהיבות והייחודיות שלה,
מתעניינת ומייעצת לה. האם והבת יוזמות פעילויות משותפות, המשלבות חוויה אמנותית של
ציור וריקוד.
ב- 17 בפברואר תיפתח תערוכת
יחיד "מן המיטב - זמירה הינדס ורטנבורג" בבית האמנים בתל אביב, למשך
שלושה שבועות. פתיחת התערוכה והשקת הקטלוג - חמישי, 17.2
בשעה 19.00.
במסגרת התערוכה, בתה שלי תופיע בשני ערבים בפרפורמנס אוריינטלי
"תמונה-תנועה" בריקוד הקשור בחבל טבור דמיוני לציורים שבאולם. ההופעות
יתקיימו ב-2 במרץ בשעה 17.00 וב-5 במרץ בשעה 12.00.
בסופי השבוע במהלך התערוכה, מפגשי האמנית עם הקהל:
בימי שישי בין השעות 14.00-12.00
בימי שבת בין השעות 13.00-11.00
בית
האמנים ע"ש זריצקי, רח' אלחריזי 9, תל אביב.
לפרטים נוספים: 03-5246685
|