"הקוסם מוונציה" - FORTUNY, UN ESPANGNOL A VENICE / נעה ארבר, כתבת אופנה
מזמן לא עוררה את סקרנותי דמות כמו מריאנו פורטוני אמן וממציא שזכה, שנים רבות לאחר מותו, שתערוכה רטרוספקטיבית תוקדש למורשתו במוזיאון PALAIS GALLERIA בפריז. לא אחת חשתי סקרנות בלתי מוסברת לשהות, ולו לזמן קצר, בזמן אחר ובמקום אחר, ללמוד ולהכיר תופעות ודמויות לא רגילות כמו דמותו המרתקת של פורטוני, אדם מיוחד ואמן ענק.

תחושה דומה הייתה לי כאשר ביקרתי בכרנך שליד העיר לוקסור על גדות הנילוס - אתר מורשת עולמית. גם אז חשקתי לחזור אלפי שנים לאחור ולהיות נוחכת באותה העת שדברים התרחשו. לדעת, ואולי להבין כיצד נוצרו כל המבנים, העמודים והפסלים הענקיים ובכלל כיצד חיו האנשים באותה העת בה הוקם האתר הנצחי הזה. גם סיפור חייו של פורטוני מלמד שהוא סוג מסויים של מורשת עולמית, אחד מפלאי עולם האמנות והיצירה שמורשתו, ההבנה והתבונה שלו בלתי נתפשות. "פורטוני, הספרדי מוונציה", הינה תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה אודותיו המתקיימת בפריז ומתמקדת, בעיקר, ביצירות ובהמצאות של פורטוני בתחום האופנה והטקסטיל, שהם רק נתח קטן מהמרחב התרבותי והיצרתי בו הוא חי ופעל. התערוכה מהווה חלון רחב ידיים דרכו משתקפת אישיותו הרב גוונית ונגלה עולמו הקסום של אחד מגדולי האמנים שחי ופעל בשלהי המאה ה-19 ועד למחצית המאה ה-20. הרהרתי ודמיינתי שאני משקיפה, מאיזו פינה נסתרת, על הרחובות והארמונות העתיקים של ונציה ובוחנת את הדמויות המשוטטות, את השינויים הרדיקאליים שהתחוללו באותה העת ואת ההבדלים בין אז לעכשיו, שינויים שכיום היו מתקבלים כמובנים מאליהם. בדמיוני הפרוע ראיתי את עצמי משתתפת בסיאנס סוריאליסטי שמעלה את הדמות הנדירה המכונה פורטוני ומשתאה. ואכן, פורטוני היה יצור פלא, אמן רב תחומי, יוצר ומעצב, צייר ופסל, צלם, מעצב במה ותאורה שהצטיין ברעיונות מהפכניים, בכל תחום בו נגע או עסק, ובמיוחד בתחום האופנה והטקסטיל, האריגות, הבדים ומרקמי הטקסטיל המורכבים שעיצב. הייתה לו זיקה מיוחדת לבדים ומרקמים אוריינטליים, הוא שקד לשחזר אריגים היסטוריים ולהציב סגנונות לבוש בהשראת סגנון הלבוש ביוון הקלאסית; הגזרות הנקיות והפשוטות ובמיוחד מרקמי הקיפלונים הדקים והמדוייקים שגלשו לאורכה של הצללית. כל דגם, כל בד וכל אריג שהמציא הפך ליצירת אמנות מופלאה ומוארת, סוג של נוגהות שנוצרה כתוצאה של שימוש בבדים שעוצבו בטכניקות אריגה יחודיות שהמציא ופיתח. ואכן פורטוני מוגדר כאחד מחלוצי האופנה וממובילי מהפכת המלתחה המודרניסטית. הוא שאף למושלמות המציא ויצר סצנות, חומרים ודברים מושלמים, פטנטים רשומים שהינם סודות כמוסים גם היום. פורטוני היה חלוץ שהקדים לראות ולחזות תופעות, כך לדוגמה רוח הפמיניזם ששרתה עליו הניעה אותו, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, להוביל את מהפכת המלתחה שתמכה בהדחתם של הבגדים המחטבים, המכוחים, הקרינולינות והחישוקים המעיקים שהתעללו ופגמו בחזות הטבעית של צללית הגוף. פורטוני היה ונחשב גם היום לאחד מגדולי האמנים, דמות שמזמן הייתה ראוייה לחשיפה מוזאונית. הוא אמנם הציג את עבודותיו במוזיאונים שונים ברחבי העולם אך החשיפה לה זכה בפריז שונה מכולן. פריז, הרימה את הכפפה כאשר בחרה לשפוך אור על מורשת האופנה הספרדית וגווניה השונים, בשלש תערוכות חשובות שהתקיימו בשלשה מוזיאונים שונים בפריז.

פסטיבל התערוכות, נחשב לאירוע בעל חשיבות בינלאומית, חזותית ודידקטית, חווייה אמנותית שמעידה על מקומו ונצחיותו, בעולם האופנה, של העיצוב הספרדי מעורר הדמיון וההשראה. הפסטיבל נפתח בהצגת "בלאנסייגה יוצר בשחור" תערוכה המוקדשת לכישוריו הייחודיים של המעצב הספרדי קריסטובל בלאנסייגה, אחד מאשפי האופנה החשובים והנחשבים בעולם. התערוכה הוצגה לאחרונה במוזיאון BOURDELLE - שהיה בתחילת המאה ה-19 הסטודיו בו פעל הצייר והפסל הצרפתי אנטואן בורדל. במוזיאון על שם "ויקטור הוגו", שהוא עצמו היה מוכר באהבתו המיוחדת לספרד, הוצגה התערוכה "לבוש בסגנון ספרדי", האורות והצללים שמאפיינים את מורשת הלבוש הספרדית במחוזותיה השונים של ספרד. תערוכה שמלמדת על מלאכות היד הציוריות וסגנונם הפיוטי של הבגדים שהובילו את המלבושים לרמות אמנותיות גבוהות. את סדרת התערוכות חותמת התערוכה "פורטוני, הספרדי מוונציה", המוצגת בימים אלה ועד ל-7 בינואר 2018, ב-PALAIS GALLERIA - מוזיאון האופנה של פריז, תערוכה רטרוספקטיבית להתמחותו של פורטוני שמתמקדת באופנה וטקסטיל, תחום האמנות אותה אהב ביותר ורק אחד מרשימת האמנויות הרבות בהן עסק. כ-100 דגמים של בגדים ויצירות טקסטיל ונציאניות : ברוקאדים ובדי משי וקטיפה מופלאים בהשראת עיצובי טקסטיל אוריינטאליים שהושאלו מ- PALAZZO PESARO ORFEI - מוזיאון פורטוני בוונציה. ארמון שנבנה במאה ה-14, שופץ והפך לביתו ולסטודיו לכל מלאכותיו. בנוסף מוצגים בתערוכה דגמים מאוסף מוזיאון האופנה בספרד ודגמים רבים שהושאלו מאוספים פרטיים. מעניינים ומרשימים גם המוצגים שחושפים את עולם ההשראות של פורטוני, שרבים מהם מעידים על זיקתו לתרבות הלבוש ההליניסטית, ביניהם "צעיף קנוסוס" יצירה טקסטילית ראשונה שעיצב בשנת 1907, בהשראת איורים יווניים עתיקים ו"גלימת דלפוס" האיקונית שעיצב ב-1909, בהשראת גלימות יווניות מתקופת יוון הקלאסית. יצירת מופת ששימשה מקור השראה לידידו האינטלקטואל, סופר ומבקר צרפתי, מרסל פרוסט שתאר אותה בסופרלטיבים בכתביו כ"נאמנה למקור העתיק אך מקורית באופן מובהק". בנוסף, מוצגים בתערוכה, דגמי גלימת דלפוס נוספים מעוצבים מבדי משי, פשתן, כותנה משוכללת ובדי קטיפה רכים מעוטרים בקיפלונים דקיקים - טכנולוגיה סודית של מרקמי פליסה שגם היום לא משכילים לפענח אותה. כמו כן מוצגים בתערוכה פריטי לבוש משלימים ביניהם אבאיות, כפתנים, שכמיות, מעילים וטוניקות בגזרות חופשיות וישרות בהשראת פריטי לבוש מהמזרח הקרוב והרחוק כמו גם שמלות אלגנטיות בקווי גזרה פשוטים וגולשים, שסגנונן סותר את הנטייה העכשווית ליצור אופנה ראוותנית ומורכבת. בסקירת התערוכה ב"ווג", הציגה סוזי מנקס, העורכת הבינלאומית של המגזין, צילומים של דוגמנית העל קיית מוס שלבשה לאירועי אופנה יוקרתיים שמלות וינטאז' מקוריות של פורטוני. מנקס ציינה בפליאה, שגם לאחר 10 עשורים דגמיו של פורטוני רלוונטיים ונחשקים על ידי כל אישה בכל גיל ולכל עת, עיצובים שעומדים בתחרות עם כל דגם יצירתי וראוותני שמעוצב כיום. ברור שמנקס צודקת, אלא שאז יועדו עיצוביו של פורטוני לנשות אצולה, קונטסות, מלכות ונסיכות, שהיה באפשרותן לשלם את מחירן, או כיום לאלו שמוכנות לשלם עשרות אלפי דולרים עבור שמלה "יד שנייה", אם תמצא בכלל כזו. בשנת 2001 נמכרה שמלה של פורטוני ב-10.000 דולרים.

פורטוני, נולד בגרנדה, בשנת 1871, לאב צייר קטלוני ידוע, ואמו ססיליה בת למשפחת אמנים, שניהם בני שושלות ספרדיות אצילות שמספר לא מבוטל של בני משפחתם עסקו באמנות. החל משנת 1881 ועד ליום מותו בשנת 1949 חי ופעל בוונציה. כמי שנולד להורים נאורים בעלי מעמד כלכלי גבוה, פורטוני גדל בבית "מוזיאוני" ובאווירה עתירת השראות, מוקף באוספים ואובייקטים עתיקים נדירים, יצירות אמנות מופלאות, וטקסטילים ייחודיים, שהוריו אספו במסעותיהם. ילדות שחרטה חותם עמוק בתודעתו של פורטוני ובעיצוב אישיותו, טיפוח כישוריו היצירתיים וחושיו ליופי ואסתטיקה. בהיותו בן שלש שנים התייתם מאביו שהותיר אחריו ילדון מדושן בנתונים גנטיים מובחרים וכישורים נדירים. השנים הספורות בהן חי לצד אביו, בסביבה מעניקה ומחנכת שטוותה והכתיבה את עתידו, לימדו אותו לרכוש ולאצור ידע, להזין ולהעשיר את דמיונו ואופקיו. הוא למד מהוריו לפתח קשרים תרבותיים וחברתיים עם אנשי רוח, תרבות ואמנות שעודדו את סקרנותו והעשירו את מטעניו האינטלקטואליים. לאחר מות אביו עבר עם אמו לגור בפריז היכן שלמד בסטודיו של הצייר הצרפתי הנודע בנג'מין קונסטנט. בחיפושיו אחר קרבתם של אמנים ולאחר שנחשף לעבודותיו של ריכרד וגנר בפריז נסע בשנת 1982 לבקר את המלחין בתיאטרון האופרה שיסד בגרמניה. מוקסם מעבודותיו של וגנר ומדרכי היצירה הטוטאליות שלו, שהקיפו את כל צרכי הבמה והבימוי, החל פורטוני לצייר סצינות לאופרות של וגנר. בתקופה בה הוא חי בפריז חבר לחברתם של חוגים אינטלקטואלים בני דורו; לאמנים, סופרים ומשוררים, הוא רצה לדעת, ללמוד ולהתנסות בכל תחום יצירתי שנגלה לו. שופע אנרגיות יצירתיות הוא החל למקסם ולהרחיב את תחומי ההתעניינות האישיים שלו לתחומים שונים ביניהם ארכיטקטורה, צילום, עיצוב במה ותאורה, תחומים שהיתה להם השפעה רבה על כל עבודותיו ועל השתלבותו בעולם האמנות, הטקסטילים והאופנה.

פורטוני נחשב לאחד ממעצבי הקוטור הראשונים בהיסטוריה של האופנה, היסטוריה שתחילתה, למעשה, בתחילת ההיסטוריה האנושית, כאשר נפקחו עיני אדם וחווה למערומיהם. ובהמשך כאשר אנשים חיפשו דרכים לכסות ולהגן על עצמם אך גם לקשט ולייחד את חזותם. דורות רבים חלפו מאז ועד להכתרתו, בתחילת המאה ה-19, של המעצב האנגלי פרדריק צ'ארלס וורת', לאבי האופנה העילית. הקוטורייר הראשון ששמו נרקם על הבגדים אותם עיצב והראשון שקידם את "מרכולתו" באמצעות דוגמניות. וורת' היה מלביש האצולה כ-150 שנה לפני עידן גליאנו. עד אז נתפרו בגדיהן של נשות האצולה, מלכות, קיסריות ונסיכות על ידי תופרות, שהנחשבת מכולן היא ROSE BERTIN התופרת, כובענית ומעצבת העילית הראשונה שפתחה ב-1770 חנות ב-רו סנט הונורה בפריז. האופנאית הנחשקת שבין לקוחותיה תפרה גם את מחלצותיה של מרי אנטואנט. גם מריאנו פורטוני היה אחד ממעצבי הקוטור הראשונים, החלוץ ששחרר, בעשור הראשון למאה ה-20, את הנשים מאימת המחוכים ומי שהמציא את שמלות הפליסה העדינות והנחשקות שאז וגם היום לא ניתן לשחזר או ליצור להן גרסה גנרית. מלאכת הפליסה, בדי הקטיפה המשוכללים, בדי הז'קארד ובדי הריפוד אותם הגה ויצר לעיצוביו הינם חומרים חשובים ונפוצים במגמות האופנה העכשוויות , אלא שאלו העכשוויים אולי מזכירים את מלאכת הטקסטיל האמנותי והמופלא של פורטוני. על מנת להדגיש את מעמדם וחשיבותם של הקיפלונים באופנה מוצג בתערוכה דגם אוונגרדי שעיצב איסיי מיאקה, אשף הפליסה ב-50 השנים האחרונות. המעצב היפני שעיצוביו ובמיוחד בגדי הפליסה מעוצבים בהשראת אמנות יפנית של קיפולי ניר עיצב קו אופנה המכונה PLEATS PLEASE - קפלים מענגים, שכולל פריטי לבוש בסיסיים במניפת צבעים רחבה. הדגמים מעוצבים מבדי פוליאסטר שתהליך יצירת הקיפלונים נעשה לאחר שהבגד הושלם, בתהליך שונה מהטכנולוגיה המסתורית של פורטוני. כיום מצויים הקיפלונים ברשימת רעיונות אופנה הכי שורדים והכי מועתקים. בנוסף מוצגים בתערוכה פריטי לבוש של "ולנטינו" מתוך קולקציית אביב קיץ 2016, שעוצבו מאריגים דקורטיבים כהוקרה לכישוריו ובהשראת מלאכת האריגים המופלאים של פורטוני. "הקוסם מוונציה", כפי שלא אחת פורטוני כונה, הוא אחד הנדירים והמעניינים שבין האמנים ומעצבי האופנה הספרדיים. רב אמן שחותם כישוריו, סגנונו והמצאותיו בתחום האופנה בפרט והאמנות בכלל חוצה גבולות ודורות. לפורטוני לא הוקמה אימפרית אופנה לאחר מותו, אולי זו הייתה צוואתו מאחר ופורטוני לא היה מוכן לחשוף את סודות המצאותיו ולא נולד מי שהשכיל לפצח אותם. גם לא ניתן היה לשחזר, או לשכפל את ה-DNA שלו. שנים ספורות לפני מותו, בשנת 1949, נסגר הבוטיק שפתח בפריז ומספר חודשים לאחר מכן נעצרה הפעילות היצירתית בפלאצו פסארו-אורפיי. במהלך כל השנים ליוותה אותו אשתו הנרייט ניגרין, שהייתה המוזה שלו ומנהלת עסקיו, שעבדה לצדו בשנות חייהם המשותפים, על מנת לאפשר לו להתמסר לאמנותו. לאחר מותו המשיכה לטפח את מורשתו ולמלא את צוואתו לתרום חלק מעבודותיו למוזיאונים בספרד ואיטליה ולשמור על אוצרות הפלאצו. בשנת 1956 תרמה הנרייט את המוזיאון לעיריית ונציה.

תהליך שמירת מעמדם ותדמיתם של בתי אופנה איננו פשוט, למעשה גם לקריסטובל בלנסייגה, לקריסטיאן דיור או לאיב סאן לורן לא נמצאו יורשים שנתוניהם השתוו למורשת כישוריהם ואמנותם. בתי האופנה הנושאים את שמם שרדו לאחר שנרכשו על ידי אנשי עסקים שחזו את הפוטנציאל הכלכלי שהיה טמון בשמות היוקרתיים וגם הבינו שתופעת הנהייה ההמונית אחר מותגים הינה מציאות שכדאי להתייחס אליה. גם אם היורשים שבאו לשבת על כסאות המייסדים הצטיינו בכישוריהם, איש מהם, למעט קארל לגרפלד בבית שאנל, לא השכיל להמשיך את מורשתם האוטנטית, אלא לקדם את שמו האישי של כל אחד ואחד מהם. בית האופנה הנושא את שמו של פורטוני כבר לא קיים אולם מורשתו לא תכחד. בפלאצו העתיק שנבנה, בכיכר סאן מרקו, במאה ה-15 בסגנון גוטי ונציאני, מצוי במוזיאון פורטוני, המכיל את עזבונו האמנותי, את עבודותיו בתחומי האמנות השונים בהן עסק. בחצי האי GUIDECCA מצוי, עדיין, המפעל המקורי שפורטוני הקים במנזר עתיק, בו יוצרו האריגים, נצבעו והודפסו הבדים בטכניקות הסודיות של פורטוני. ניתן לבקר בגנים המקיפים את המפעל ובחדר התצוגה בו נמכרים האריגים והבדים יקרי הערך. במפעל עצמו, מטעמי סודיות מקצועית, לא ניתן לבקר.

קרדיט: יח"צ