ישראל צריכה לנצל את ביקורו של נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו בשבוע הבא כדי לפרוץ לשוק הברזילאי הענק, שנפתח בהדרגה ומשווע למשקיעים זרים לאחר קרוב לשני עשורים של כלכלה סוציאליסטית
בולסונארו בברזיל, ינואר 2019 | Photo: Palácio do Planalto/Isac Nóbrega/PR (CC BY-NC-SA 2.0)
מערכת הבחירות האחרונה בברזיל, שהסתיימה לפני מספר חודשים עם ניצחון של מנהיג גוש הימין ז'איר בולסונארו, הייתה סוערת ורווית יצרים, והעידה על הפילוג הגובר במדינה. בישראל לא נרשמה התעניינות מיוחדת בתוצאות, למעט התמונות של ברזילאים חוגגים עם דגלי כחול-לבן אשר פורסמו בעיתונות בארץ. עם זאת, ייתכן שניצחון בולסונטרו טומן בחובו הזדמנות עבור ישראל לשינוי גדול ולבניית שותפות עם מדינה חשובה בזירה העולמית, שעד היום לא נמנתה על החברות הקרובות שלה.
ברזיל של שנות האלפיים חיזקה בהתמדה את היחסים עם מדינות ערב מתוך הרצון לבנות מערכת יחסים פוליטית-כלכלית יציבה עמן.[1] היא יזמה וארגנה כנסים בינלאומיים לחיזוק היחסים, הגדילה את נפח הפעילות הכלכלית (שנת 2017 נחשבת לשנת שיא בסחר בין מדינות ערב לברזיל[2]) ונקטה לרוב בעמדה פרו-פלסטינית בהצבעות במוסדות בינלאומיים. בישראל זכור גם לרעה סירובה של ברזיל במשך שנה וחצי לקבל את דני דיין, לשעבר ראש מועצת יש"ע, לשגריר ישראל בברזיליה. עם זאת, היחסים הבילטרליים נמשכו עקב התעניינות של הברזילאים בשיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים, בעיקר.
עליית הנשיא השמרן בולסונארו, שחייב במידה רבה את ניצחונו בבחירות באוקטובר אשתקד לתמיכת הקהילה האוונגליסטית הגדולה והפרו-ישראלית בברזיל, הביאה איתה תפנית של 180 מעלות במדיניות החוץ והכלכלה של ברזיליה. נשיאותו של בולסונארו היא הזדמנות יוצאת דופן עבור ישראל להדק את הברית עם המדינה הגדולה בדרום אמריקה ומהגדולות בעולם, ולפתיחת דלתות חדשות עבור אנשי עסקים ישראלים, שעד עכשיו נמנעו מלנסות להיכנס לשוק הברזילאי.
עשור וחצי של שלטון סוציאלי מגיעים לקצם
ברזיל נשלטה על ידי דיקטטורה צבאית משנות ה-60 ועד ל-1985, אז הועבר השלטון ללא שפיכות דמים לידי ממשלה אזרחית שכוננה רפובליקה דמוקרטית נשיאותית. המאפיין העיקרי של הפוליטיקה בדמוקרטיה הברזילאית הוא השחיתות השלטונית: כמעט כל הנשיאים ב-30 השנים האחרונות, כמו גם נבחרי ציבור ופקידים ממשלתיים רבים אחרים, היו מעורבים בצורה זו או אחרת בפרשיות שחיתות. למעשה, ניתן לומר שהדבר היציב ביותר בברזיל הוא אי היציבות הפוליטית.
החלוקה העיקרית בין המחנות הפוליטיים היא בין ימין ושמאל כלכלי. חלוקה זו משפיעה בצורה דרמטית על המדיניות הכלכלית של ברזיל, כאשר מנהיגים מהשמאל, שמזדהים כסוציאליסטיים, מקדמים לרוב אג'נדות פופוליסטיות שמנסות להיטיב עם ההמונים (דוגמת Fome Zero – "אפס רעב" – של הנשיא לואיז אינסיו "לולה" דה סילבה). עם זאת, במקרים רבים נמנעו מנהיגים מהשמאל מפתיחת שווקים, עידוד משקיעים זרים והסרת חסמים ביורוקרטיים. להשקפת העולם הכלכלית הסוציאליסטית השפעה גם על מדיניות החוץ, שבאה לידי ביטוי ביחסים חמים עם המשטרים הסוציאליסטיים השכנים בוונצואלה, קובה ובוליביה, ובמתח מסוים עם ארצות הברית. מפלגת הפועלים (PT), שמגיעה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שלטה בברזיל מ-2002 ועד 2016.
בניגוד לארצות הברית, סין רואה בברזיל יעד להשקעה ארוכת טווח בשל היותה אחת מיצרניות הסויה והאורז הגדולות בעולם. ב-2017 עמדו ההשקעות הסיניות בברזיל על 25 מיליארד דולר
במהלך שליטת השמאל בברזיל היו היחסים הכלכליים-מדיניים עם וושינגטון פושרים, וברזיל - על אף היותה המדינה הגדולה והמאוכלסת ביותר בדרום אמריקה - לא הצליחה למצב את עצמה כאטרקטיבית עבור משקיעים אמריקאים, שבחרו לשים את כספם באסיה. בניגוד לארצות הברית, סין רואה בברזיל מזה מספר שנים יעד להשקעה ארוכת טווח בשל היותה אחת מיצרניות הסויה והאורז הגדולות בעולם. מאז 2010 נכנסו משקיעים סינים רבים לעולם החקלאות[3], לצד השקעות בתשתיות המקומיות. ההשקעות הסיניות בברזיל צמחו בהתמדה וב-2017 עמדו על 25 מיליארד דולר - יותר מפי שניים מסך ההשקעות האמריקאיות במדינה.[4]
האישיות הדומיננטית בפוליטיקה הברזילאית בשני העשורים האחרונים, ומי שכיהן כנשיא מ-2003 עד 2011, הוא "לולה" דה סילבה ממפלגת הפועלים, שהגדיר עצמו כשמאל מובהק. ביולי 2017, קצת יותר משש שנים מאז סיום כהונתנו השנייה, הורשע לולה בקבלת שוחד של יותר ממיליון דולר ונידון למאסר של עשר שנים, שאותו החל לרצות באפריל אשתקד. למרות העונש הכבד שקיבל, המשיך לולה להיות אחת הדמויות המשפיעות בברזיל והוא זוכה לתמיכה עממית רחבה. הוא אף ניסה לרוץ לבחירות לנשיאות באוקטובר 2018, אך נבלם באוגוסט על ידי בית המשפט העליון. בעקבות הפסיקה החליף סגנו, פרננדו חדד, את לולה כמועמד השמאל לנשיאות. הצעד פתח למעשה את הבחירות מחדש עד לזכייה של מועמד הימין ז'איר מסיאס בולסונארו מהמפלגה הליברלית החברתית.
מהלך קמפיין משמעותי של המועמד בולסונארו היה חזרה על המסר לפיו בפני העם הברזילאי ניצבות שתי אפשרויות: אם יבחר במועמד השמאל חדד תפסע ברזיל במורד שבו צעדה ונצואלה עד לחורבן כלכלי וחברתי; אם יבחר בימין שבראשותו, תשוב המדינה לשגשג כמעצמה כלכלית עולמית. מאז שנבחר מקפיד בולסונארו להמשיך ולחדד את המסר הזה. הוא מתבטא רבות נגד ונצואלה ומבטיח לציבור כי יעשה כל שביכולתו כדי שהאידאולוגיה הקומוניסטית לא תחדור גם לברזיל.
אחת ממטרותיו העיקריות של הנשיא החדש היא למשוך משקיעים זרים לברזיל, ביו היתר באמצעות הקלה על הביורוקרטיה ומלחמה בשחיתות במינהל הציבורי. האמירות של בולסונארו, בין אם יתגשמו ובין אם לאו, מייצרות תחושה של תקווה בקרב ברזילאים רבים שכמהים לראות את הכלכלה שלהם מתייצבת ורוצים לראות זרים מגיעים, משקיעים ומקדמים את החברות שלהם בברזיל.
ניצחון בתמיכת האוונגליסטים והמשמעות לישראל
רבים רואים דמיון בין בולסונארו לבין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אשר סחף אחריו מיליוני אנשים על אף (ואולי בזכות) דעותיו השנויות במחלוקת. בולסונארו שיבח בעבר את הדיקטטורה הצבאית בברזיל, הביע תמיכה בעינויים והתבטא בחריפות נגד נישואים חד-מיניים. מלבד אופיים השנוי במחלוקת של שני הנשיאים, מאפיין נוסף שסייע לשניהם לזכות הוא תמיכה רחבה של קהילת הנוצרים האוונגליסטים.[5]
בשנים האחרונות מתחוללת בדרום אמריקה מהפכה אוונגליסטית שרובנו בישראל לא כל כך מודעים אליה. בקולומביה, למשל, יש כבר יותר מ-6,000 כנסיות אוונגליסטיות עם יותר מעשרה מיליון מאמינים, מתוך אוכלוסיה של 48 מיליון.[6] לאוונגליסטים קשר מיוחד לישראל ולעם היהודי. הם מאמינים כי תקומת מדינת ישראל והקמת בית המקדש הם סימנים מבשרים לשובו של המשיח הנוצרי ולגאולת העולם. לאור זאת, מרבית חברי הקהילה אוהדים את מדינת ישראל ותומכים בהצלחתה ושגשוגה.
סרטון על ביקור בולסונארו בישראל ב-2016, שבמהלכו הוטבל בנהר הירדן
ברזיל היא אחד ממוקדי הפריחה של האוונגליזם בדרום אמריקה. עד לפני 40 שנה היוו הנוצרים הקתולים כ-90 אחוז מהאוכלוסיה, אך בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר האזרחים המזדהים כאוונגליסטים. ברזילאים רבים שחיים ב"פריפריה" של ברזיל ובכפרים ובערים מרוחקים התחברו בעשורים האחרונים לאג'נדה ולערכים שהציעו להם הכמרים האוונגליסטים. מספר האוונגליסטים בברזיל צמח ב-61% ב-20 השנה האחרונות[7] והיום קרוב לשליש מהאוכלוסיה, ו-27% מבעלי זכות הבחירה[8], משתייכים לזרם זה בנצרות.
אחרי כמעט עשור וחצי שבו שלטה מפלגת הפועלים, חיפשו האוונגליסטים דמות פוליטית שתייצג ערכים שמרניים ותהיה מחוברת לקהילה שלהם. בולסונארו השמרן, ששמו האמצעי הוא משיח ("מסיאס" בפורטוגזית), התחבר לפני שנים לקהילה האוונגליסטית ואף הוטבל בנהר הירדן ב-2016 בידי הכומר השמרן אברלדו פריירה[9], ראש המפלגה הנוצרית הסוציאלית (PSC).
במהלך הקמפיין שלו הצהיר בולסונארו כי ינקה את ברזיל מה"בלאגן" שהשאירו אחריה מפלגת הפועלים, ורץ עם סיסמת הבחירות: "ברזיל מעל הכל, אלוהים מעל כולם". המסר שלו – השאיפה ל״גאולה״ וההתחברות לערכים שמרניים ומסורתיים – נקלט היטב אצל האוונגליסטים. יותר מ-60% מהאוונגליסטים במדינה הצביעו עבור בולסונארו[10] בבחירות האחרונות, ובזכות כוחם הפוליטי הוא זכה בניצחון סוחף – 55% מהקולות לעומת 45% ליריבו חדד.
ההשפעה הפוליטית הגוברת של האוונגליסטים היא בעלת משמעות רבה ליחסי ישראל ברזיל. עד לא מזמן לחיבור עם הקהילה האוונגליסטית במדינות האלה לא הייתה משמעות דיפלומטית, מכיוון שלא היו בעלי כוח פוליטי מספק, אך כיום ראש המדינה הכי גדולה והכי משמעותית מכל מדינות אמריקה הלטינית נתמך ברובו על ידי האוונגליסטים הפרו-ישראלים. להתפתחות משמעותית זו צפויות להיות השלכות משמעותיות מאוד בקשר בין ירושלים לברזיליה, אשר לבטח ישפיעו בעתיד גם על היחסים הדיפלומטיים והעסקיים עם בירות נוספות בדרום אמריקה.
איך השגריר הישראלי נהפך לחבר הכי טוב של נשיא ברזיל?
התחממות היחסים בין ישראל לברזיל בתקופת בולסונארו אינה טריוויאלית, בהתחשב בכך שברזיל מעולם לא הייתה תומכת נלהבת של ישראל בפורומים בינלאומיים. ברוב ההצבעות באו"ם הקשורות בסכסוך הישראלי-פלסטיני תמכו הנציגים הברזילאים בצד הפלסטיני, כולל בהתנגדות להכרה בירושלים כבירת ישראל[11] ובתמיכה בקבלת פלסטין כמדינה ה-194 באו"ם.[12] בימי הנשיא לולה ברזיליה התקרבה גם לטהראן, אולם היחסים עמה התקררו משמעותית בימי מחליפתו של לולה, דילמה רוסף.
בקיץ 2015 התחולל משבר דיפלומטי של ממש בין המדינות, כאשר רוסף סירבה לקבל את המינוי של דני דיין, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע, לשגריר החדש בברזיליה לאור פעילותו לקידום מפעל ההתנחלויות.[13] לאחר כשנה וחצי, ורק לאחר שהפרלמנט הדיח את רוסף מהנשיאות באשמת עבירה על חוקי תקציב המדינה, החליט ראש הממשלה נתניהו על מינוי יוסי שלי, לשעבר יו"ר דירקטוריון הדואר ומנכ"ל עיריית באר שבע, לשגריר ישראל בברזיל (דיין התמנה בינתיים לקונסול הכללי בניו יורק).
שלי פועל בשנתיים האחרונות לחזק את היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ולא פחות חשוב – את היחסים הבין-אישיים עם מי שלימים ייהפך לנשיא, ז'איר בולסונארו. מהפעילות האישית שלי בברזיל, ביכולתי להעיד כי שגריר ישראל בברזיל נחשב לאחת הדמויות המקורבות לבולסונארו, מה שישליך בעתיד הקרוב על חיזוק והידוק היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.
נתניהו בביקורו בברזיל בדצמבר אשתקד, כשמשמאלו השגריר יוסי שלי והנשיא בולסונארו | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
מהן ההזדמנויות הטמונות בחיזוק היחסים בין ישראל לברזיל?
נשיא ברזיל הטרי הגיע היום לישראל כדי להמשיך ולחזק את היחסים בין המדינות. זהו אחד הביקורים הרשמיים הראשונים שלו מחוץ לברזיל, לאחר שביקר מוקדם יותר החודש בארצות הברית. לבולסונארו יצטרפו בכירי ממשל, דיפלומטים, נציגי ארגונים עסקיים גדולים ואנשי עסקים רבים שלצד המעמד הדיפלומטי, יבקשו גם להיחשף לעולם העסקים והחדשנות הישראלי. במקביל, מדובר בהזדמנות עבור משרדים ממשלתיים ויזמים פרטיים למסד קשרים עם מקביליהם במדינה שהיא הגדולה בדרום אמריקה ובעלת הכלכלה השמינית בגודלה בעולם.
בשוק הברזילאי יותר מ-200 מיליון צרכנים והוא משמש השוק המרכזי עבור כל מדינות היבשת. מדיניות הממשלות האחרונות בברזיליה הרחיקה משקיעים זרים מהמדינה, אך הרוח החדשה המנשבת בממשל בולסונארו – הן ביחס ליזמות חופשית והן באשר ליחסים עם ישראל – מהווה בשורה של ממש ופותחת חלון הזדמנויות לשיפור הקשרים עם הברזילאים בהיבטים רבים, כולל התרבותיים, הדיפלומטיים והכלכליים. במובנים מסוימים ישנם גם קווי דמיון בין האופי הישראלי והברזילאי, בוודאי בכל מה שקשור לאווירה מחבקת ובלתי פורמלית.
לפי נתוני מכון הייצוא,[14] קרוב למחצית מסך היצוא של ישראל לאמריקה הלטינית מיועד כיום לברזיל. בשנת 2018 הוא עמד על כ-1.5 מיליארד דולר, שמהווים עלייה של כ-17% ביחס לשנת 2017. אך חרף גודלה של הכלכלה הברזילאית וחשיבותה, ברזיל מדורגת רק במקום התשיעי ברשימת יעדי הייצוא העיקריים של ישראל.
כמו כן, על פי אותו דוח, המצב דומה גם בתחום התיירות: התיירים הברזילאים הינם הקבוצה הגדולה ביותר ממדינות אמריקה הלטינית. ב-2018 הגיעו לישראל כ-63 אלף תיירים ברזילאים שמהווים כ-30% מסך התיירים מאמריקה הלטינית. עם זאת, ועל אף העלייה בתיירות הנכנסת (שהכפילה את עצמה מאז 2016), התיירים הברזילאים עדיין מהווים רק 2% מכלל התיירות הנכנסת לישראל, לעומת 42% מהאיחוד האירופי, 24% שמגיעים ממדינות צפון אמריקה ו-11% שמגיעים ממדינות אסיה.
ברזיל נחשבת למעצמת חקלאות והיא יצואנית הקפה, הסויה והבקר הגדולה ביותר. לישראל, שבעלת שם עולמי בפיתוח חדשנות חקלאית, יש הרבה מה להציע לה
אחד הקשיים הגדולים של סטארטאפים בתחילת הדרך הוא לחדור את השווקים הרחוקים, למצוא לקוחות שיסכימו לאמץ את הטכנולוגיות שלהם ולהתגבר על מכשולי התרבות והשפה. בזכות הידוק היחסים הדיפלומטיים, התחברות של גורמי ממשל בעולמות החדשנות בשתי המדינות והגדרת מדיניות שתסייע ליזמים ישראלים לחדור לשוק הברזילאי בקלות רבה יותר, להקל על חסמים ביורוקרטיים וקשיים תרבותיים, ניתן יהיה לייצר חיבורים עסקיים מעניינים שיתרמו לחיזוק הקשר בין הכלכלות.
לקראת ביקור נתניהו בברזיל בינואר האחרון, נחתם לראשונה מזכר הבנות בין רשות החדשנות הישראלית והסוכנות הברזילאית למחקר וחדשנות (EMBRAPII) על שיתוף פעולה במחקר ופיתוח. במסגרת המזכר, מייעדות כל אחת מהרשויות חמישה מיליון דולר למשך חמש שנים לתמיכה בפרויקטי מו"פ משותפים.
יש מספר תחומים קורצים ומבטיחים עבור ישראלים שמבקשים לחדור לברזיל, ובתקווה ממנה לשאר היבשת. דוגמה אחת היא החקלאות: ברזיל נחשבת לאחת ממעצמות החקלאות הגדולות בעולם והיום היא יצואנית הקפה, הסויה והבקר הגדולה ביותר, עם למעלה מ-650 מיליון דונם של שטח אדמה מעובד. ישראל מצידה בנתה לעצמה שם עולמי בפיתוח חדשנות חקלאית במגוון תחומים. מספר חברות טכנולוגיה חקלאית ישראליות כבר פועלות בברזיל, דוגמת נטפים (ממציאת טכנולוגיית הטפטפות) ו-Taranis, אך כמות ההזדמנויות שנמצאות בשוק עדיין רחוקה מכדי מיצוי.
תחום נוסף ששווה לבחון עבור יזמים ישראליים נמצא דווקא בעולם ה-FinTech וכל הטכנולוגיות הקשורות לפיננסים. הבנקים הברזילאים הם הגדולים ביותר באמריקה הלטינית – וברוב המקרים, גם הבירוקרטיים ביותר.[15] יש כאן הזדמנויות משמעותיות, שאם יהיו מלוות בגיבוי ממשלתי בשני הצדדים, יוכלו להקל על החדירה של היזמים הישראלים לתחום. גם פיתוחים בתחומי האנרגיה המתחדשת, ה-Food Tech וטכנולוגיות המים יימצאו כנראה לקוחות נלהבים בברזיל.
אזהרת מסע
השוק הברזילאי הוא שוק עצום ולכן החלטה לחדור אליו צריכה להיות החלטה אסטרטגית, מתוך תכנון והבנה כי הקמת בסיס חזק בברזיל תסייע לחדירה בהמשך לשוק הלטיני בכלל.
על אף ההזדמנויות הרבות שעשויות להיפתח בקרוב, אסור ליזמים ויזמיות ישראלים אשר שוקלים להיכנס לשוק הברזילאי להסתנוור. למעשה, חובה להזהיר – ברזיל אינה מדינה קלה לעשיית עסקים. ברוב המקומות יש צורך בשליטה טובה בשפה הפורטוגזית, גם אם מדובר בקשר מול גורמים דיפלומטיים או עסקיים בכירים. יתר על כן, ברזיל היא מדינה שסובלת מעודף בירוקרטיה ומקושי עצום לפתיחה של עסקים חדשים, במיוחד זרים. מחקר שפרסם הבנק העולמי ב-2014 דירג את ברזיל במקום ה-120 (מתוך 189) מבחינת קלות בעשיית עסקים.[16]
כיצד ניתן להתכונן כראוי? הצעד הראשון הוא לרכוש את השפה, כיוון שברוב הפגישות רק מעט מהמשתתפים ידעו אנגלית (בוודאי אם היא נערכת מחוץ לסאו פאולו). בחלק מהמקרים כדאי גם לאתר את השותף המקומי הנכון, שמבין את הבדלי התרבויות, מכיר את הסגנון הישראלי ואת הסגנון הברזילאי ויודע לגשר על הפערים ביניהם. ניתן גם להיעזר בגורמי ממשל שעושים עבודה חשובה, כמו הנספחות הכלכלית בריו או בסאו פאולו.
אנו בפתחה של תקופה מרתקת וחשובה ביחסי ישראל-ברזיל. קיימות הזדמנויות תרבותיות, אקדמיות, דיפלומטיות וכמובן עסקיות יוצאות דופן. יש לקוות שהחברות החדשה בין המדינות תצמח לברית אסטרטגית עתידית שתסייע לנו, גם ברמה הדיפלומטית וגם ברמה העסקית.
הערות:
[2] http://www.hoteliermiddleeast.com/32900-brazils-trade-relations-with-the-arab-world-grow-in-2017/
[7] שם.
יותם צוקר הוא מייסד ויו"ר ארגון Tech7, שפועל לקדם את האקוסיסטם הטכנולוגי היזמי בבאר שבע והנגב. בשנה האחרונה הוא פועל לחזק את היחסים העסקיים בין ישראל לברזיל, והוא המייסד והמנכ"ל של Brazil-Israel Tech Hub.
(צילום באדיבות המחבר)