בבית מלון בעיר זרה, סופר ישראלי מתעורר בבגדים מלאי בוץ, ולא זוכר כמה ימים שכב בחדר. הפסטיבל שהשתתף בו נגמר, אז מדוע הוא עדיין שם? במאמץ נואש לשחזר את הימים שנעלמו מזיכרונו הוא חוקר אנשים שפגש ומגלה שסיפר להם שיואל, חברו הקרוב ביותר, מת.
אלא שיואל עוד לא מת.
בתל-אביב מחכים לסופר אשתו ובנו הקטן, את חברו יואל אולי עוד אפשר להציל – מדוע הוא לא חוזר?
בספרו האישי ביותר משרטט ניר ברעם חברות מורכבת ורבת תהפוכות בין שני גברים. זו בצד זו מוצבות ילדותם בשנות ה-80 בירושלים, שנתם האחרונה בתיכון, ושנות בגרותם.
בילדותו התבצר המספר עם חברו יואל, בעולמות שבראו כדי להתגונן מפני סביבתם העוינת, ובנערותו פלשה לשם המציאות, כשהאשימו אותו במותה הקרב של אמו, והוא נאחז בחברו, ואחר כך בגילוי הכתיבה. עכשיו יואל, עורך דין מצליח, זקוק לעזרה. לאחרונה נטש את משרתו, חזר להתגורר בבית הוריו והודיע שלא יחיה עוד אפילו קיץ אחד.
בספריו הקודמים הפליא ברעם לפרוש עלילות חובקות עולם והיסטוריה, ועכשיו מתכנס מבטו פנימה, מערבב בין מציאות לבדיה. מה שהתחיל בחדר מלון זר מתמלא בזיכרון פראי, והזיכרון מיטלטל בין החיים למתים, בין הילדות והנעורים, ומשם אל הבגרות, שקשה לבנות על הסדקים תחתיה אבל אולי יתאחו בכוחה.

"רומן חניכה יפהפה ורגיש" איילת קליין כהן, ישראל היום
"ספר מטלטל שבאמת מעיר אותך, הספר הטוב ביותר של ברעם" (מיה סלע ויובל אביבי, מה שכרוך, כאן תרבות)
"רומן יפהפה, עמוק ומרגש, כתוב בכנות וביושרה של סופר אמיתי. סיפור בלתי נשכח על חברות, משפחה ואובדן" (א.ב. יהושע)
"חברות ירושלמית שנכתבה בדם" (גבוה וטוב, ועדת המדרוג של הארץ)
"הרומנים של ברעם מזכירים בכתיבתם רומנים רוסים או רומנים קלאסיים גדולים" (נרי ליבנה, הארץ)
"רומן התבגרות מהיפים ביותר שקראתי" (קרן אגמון, סלונה)
"רומן נפלא, רוצו לחנויות" (רינו צרור גל"צ)
"ולפעמים, רק בפעמים נדירות באמת, ובאותם מחויבות ורעב, כמו בספר המיוחד הזה – אנו עומדים מול עצמנו, מול החיים, ולא משקרים. (הסופרת לאה איני)
"אם דוסטוייבסקי היה חי כיום בתל אביב, כך כנראה הוא היה כותב" (Frankfurter Allgemeinmme Zeitung)

http://nirbaram.com/

https://www.facebook.com/BaramNir/