אז איפה המייל הזה תופס אתכם? בחופש, לפניו או אחריו?

קראתי פעם מחקר שדיבר על זה שלהשקיע בחוויות חיים עדיף בהרבה מלהשקיע בנכסים ומוצרים, כי הן יוצרות משמעות יותר גדולה להמשך ולמעשה מתדלקות אותנו הרבה אחרי שהן כבר הסתיימו, בעוד שלדברים שקנינו אנחנו מתרגלים מהר והם מאבדים משמעות (לינק בסוף המייל).

אני מגיעה לחופש המשפחתי אחר שכמה חודשים טובים אנחנו מצפים לו ומדברים עליו. הילדים מתכוננים, מדמיינים, עושים תכניות...  ואחרי שאנחנו חוזרים אנחנו מדברים על החופשה המון, נזכרים איך היה ובכל הזמן שבילינו יחד.
הציפיה לקראת והזיכרון שאחרי "מתדלקים" את היומיום ומאפשרים להכיל את השגרה שהיא לא תמיד כזה להיט.

ואז מגיע החבר הזה שלקח חצי שנה חופש וטס עם המשפחה לגואה (לינק למטה) או חברה שיוצאת לשנה חופש מהחיים או מכר שבכלל עובר לפורטוגל לגדל עגבניות, וזה מעמת אותי עם שאלות על היומיום שלי - האם הוא כורח המציאות.

הרי אפילו יש לדבר הזה שם – נוודים דיגיטליים.
יש לא מעט אנשים שכדי להתפרנס רק צריכים מחשב וחיבור לאינטרנט, והם יכולים לעבוד כמעט מכל מקום... וגם אני קצת ככה. אז מכל המקומות בעולם - בחרתי דווקא ברמת גן? המממממ...

אז בואו נישאר עם הפנטזיות האלה, אולי למישהו (או לי, מי יודע) זה יבשיל למשהו קונקרטי, ובינתיים בואו ננסה להנות מחופשת הקיץ שלנו – בכל מקום שבו נהיה. 

מאחלת לכם שנ"צים רגועים במזגן והרבה צל ומים 

גלי וצוות תעשיה