האופניים הכי (מ)גניבים...

מבוא

לחבר של דפני גנבו את האופניים, וכן, זה יכול לקרות גם לכם!

ל', חבר שלי, נסע בראש השנה לחו"ל עם המשפחה. "ביום חמישי", הוא מספר לי כשאנחנו יושבים בבית הקפה הקבוע, "חזרנו הביתה עייפים מהטיסה וצנחנו על הספה. בבית עמד ריח נוראי של פח אשפה שלא רוקן טרם נסיעתנו, ובשארית כוחותיי פקדתי על הגדול לרדת מיד ולהיפטר מהצחנה. אחרי כמה דקות הוא חוזר ושואל אותי, אבא, איפה האופניים שלך?
זה מדהים איך מילה אחת יכולה ברגע להעביר אותך ממצב של מוות קליני לרמת עוררות של לוחם בשייטת. מז'תומרת איפה האופניים שלי? קפצתי, הם קשורים למטה! הממממ, הם לא, הוא ענה לי באדישות והמשיך לחדר שלו. קפצתי על הרגליים ורצתי במדרגות בטירוף, וכמו שאמרו כוורת – במקום שהם היו רק גרביים נשארו..."

האופניים של ל' היו באמת מגניבים. שלדה יפהפייה בצבע כתום עמוק, ששאר החלקים שהותאמו אליה נבחרו בקפידה כאילו מדובר היה בתכשיטים יקרי ערך. אלה היו אופניים מיוחדים במינם, ול' באמת אהב אותם אהבת נפש. הוא דאג למרק אותם אחרי כל רכיבה וטיפל בהם במסירות. "ועכשיו", הוא מספר במבט עצוב כל כך, "הם אינם".

עולם הרוכבים נחלק באופן כללי לשני חלקים: אלה שעבורם האופניים הם רק גולם המשמש לרכיבה ואלה שמפתחים אל ערימת הברזלים הזו חיבה מיוחדת, שלא לומר אהבה של ממש. ל' ללא ספק שייך לקבוצה השנייה, ולמרות כל ניסיונותיי לעודד את רוחו ולהסביר לו שזה לא אסון ושיהיו לו אופניים אחרים, הוא סירב להתרצות והמשיך לקונן על לכתם משל היו אנושיים.

כשהבנתי שכל ניסיון להכיל את צערו לא יישא פרי, החלטתי לעבור לשיטת הטיפול בהלם. "אתה יודע שאתה יכול להאשים רק את עצמך!" פצחתי במתקפה ברוטלית, והוא הביט בי בתדהמה. "כמה פעמים הסברתי לך שאסור, פשוט אסור לקשור אופניים בחדר המדרגות", נזפתי בו. הוא השפיל את עיניו ומלמל משהו על זה שיש קוד כניסה לבניין ושהדלת תמיד נעולה, "מה, מה, מה זה?" לא הרפיתי, "אתה שומע את עצמך? אני מקווה שלפחות ביטוח עשית". בשלב הזה הוא החוויר.

אני מכירה לא מעט אנשים שמקלים ראש בעניין נעילת האופניים שלהם, וחבל שכך. לידיעתכם, על פי הנתונים 33 אלף זוגות אופניים נגנבים בישראל מדי שנה! לכן אין לי אלא לצאת מכאן בקריאה נרגשת לכל בעלי האופניים באשר הם ולהדגיש:

1. מקומם של האופניים בבית ולא בחדר המדרגות או בכל מיני מחסנים מפוקפקים ש"פו" אחד ימוטט אותם!

2. בהמשך לסעיף הקודם, אני פונה לכל חברותיי למגדר, אחיותיי: אני יודעת שלפעמים גולם מתכת בצבע כתום לא הולך טוב עם ספות עור לבנות בעיצוב מודרני וריצוף אפור, אבל אני בטוחה שתוכלו למצוא פתרון יצירתי שיאפשר לאופניים לישון בבית ולבעליהם לישון בשקט...

3. לכל אלה שסומכים על שרשראות כדאי מאוד להתעורר. תפקידה של השרשרת מסתכם במקרה הטוב בעיכוב קל של הגנב. עוד לא נולדה השרשרת שאי אפשר לחתוך.

4. כל אמצעי הסימון למיניהם הם בהחלט תוספת מבורכת, אבל הביאו בחשבון שכל עוד לא אותרו האופניים (מה שלרוב לא ממש קורה), אין לאותם פרטי זיהוי שום משמעות...

5. אם האופניים כבר נגנבו, טוב תעשו אם במקביל להגשת תלונה במשטרה תפיצו מהר ככל האפשר את דבר היעלמותם ברשתות החברתיות ובפורומים הרלוונטיים. ציינו מתי והיכן נגנבו, צרפו תמונה וציינו פרטים מזהים הייחודיים לזוג שלכם. לפעמים הגנבים טיפשים מספיק כדי לנסות למכור אותם ללקוח מזדמן או לחנות ממש בסמוך למקום שבו נגנבו. אם הבשורה תופץ מהר מספיק, יהיה אפשר ללכוד אותם בשעת מעשה.

6. בהמשך לסעיף הקודם, בדקו בכל לוחות המכירה באינטרנט. אם במקרה זיהיתם את זוג האופניים שלכם במודעה המציעה אותם למכירה, הודיעו למשטרה וארגנו מפגש שבו יהיה אפשר ללכוד את הגנב על חם.

7. אל תתקמצנו – בטחו את האופניים. ואל תגידו "לי זה לא יקרה".

8. ואם האופניים הלכו לבלי שוב, קחו נשימה, התגברו על הבאסה ונסו בכל הכוח לשכנע את עצמכם שהגיע הזמן להתחדש :)

אגב, האופניים של ל' נמצאו בסופו של דבר, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.
רכיבות טובות,
דפני.

עוד על רכיבת אופניים

הוסף תגובה

כדי להוסיף תגובה יש להתחבר למערכת

0 תגובות