רשמים משבוע האופנה - מס' 2 / נעה ארבר בחודש שעבר כתבנו על ערב הגאלה המרשים ותצוגת האופנה של גוטקס שפתחו את "שבוע האופנה", שלשה ימי אופנה, ליתר דיוק, ששבו לעורר את השיח בשאלת מהותם של אותם ימים. התשובה איננה גורפת ישנם שמצדדים וגאים בעצם קיומם ורבים אחרים פוסלים את הנטל, את ההמולה סביב האירוע, ובמיוחד את ההוצאות וההשקעות שכלל לא בטוח שהן מוצדקות ותורמות. למי מיועד האירוע הזה, האמנם מגיעים קניינים מחו'ל ואם כן האם הם המתאימים והנכונים ? מי הם העיתונאים שהגיעו, האמנם הם עוסקים באופנה ואיזה כיסוי יתנו למסע התענוגות אליו הגיעו ? ובכלל למי וכמה זה עולה ואת מי, אם בכלל, האירוע מקדם ? מתשובותיהם של כמה עיתונאי חו'ל שביקרו בחדר העיתונות הסתבר שלאו דווקא כתבי אופנה נשלחו לדווח לעיתוני ארצם על האופנה הישראלית אלא כתבים שצ'ופרו על ידי מערכות העיתונים בהם הם כותבים. והקניינים ? האם התהוו תהליכי קניינות פעילה ומעניינת. הדילמה לא ברורה ולא נפתרה אך תמשיך לעורר תהיות ושאלות. 4 בירות אופנה מובילות מצויות ברחבי הגלובוס; ניו-יורק, לונדון, מילנו, ופריז (בהתאם לסדר מועדם של שבועות האופנה באותן הבירות), אך גם בברלין, במוסקבה, טוקיו, בייג'ין, סיאול, סידני, קופנהגן, טיבליסי ומדיין בקולומביה מתקיימים שבועות אופנה והן לא בהכרח מנווטים על ידי מניעי מסורת ופולקלור, אבל במדינות אלו ישנן תשתיות, מייצרים בדים, תופרים ויוצרים בגדים. עזבו את הציונות, המציאות מלמדת שהתשתיות הטקסטיליות בארץ נכחדו, מפעלי אריגה וסריגה לא קיימים, מפעלי אשפרת בדים נסגרו, הבדים המיובאים נרכשים בחו'ל וגם ייצור הבגדים (למעט של מותגים ספורים) נעשה מחוץ לגבולות הארץ. מציאות עגומה שמנשלת את האופנה המקומית מאופייה הישראלי ומכתר עברה הטקסטילי הזוהר. למעשה לאופנה הישראלית אין זהות, ישנם מעצבים ישראלים מוכשרים, בשבילם, בשבילנו בשביל כולם מן הראוי לטפח, לפתח ולתמוך בתעשיית האופנה המקומית. "מי שחלם ונשאר לו החלום," מי ששקד ושוקד שגחלת האופנה המקומית תשוב להתלקח, זה שהגה, אירגן וביים את תחייתו של שבוע האופנה, הוא מוטי רייף. שנים ארוכות הוא מכיל את אנרגיות האופנה המקומית שזורמות בעורקיו ומנתבות את כל ישותו. ואכן ההתייחסות של רייף מקיפה ומקצועית, כמו גם התכנון והארגון המוקפדים, התרומות והכספים שזרמו והושקעו ולו על מנת לשבץ את תל אביב ברשימת בירות האופנה בעולם. חבל שלמרות כל הכוונות הטובות, הקפו של האירוע ניראה מאולץ וחבל יותר שמספר מעצבים שהשתתפו באירועים קודמים נטשו את המסלולים. ואכן חסרונם של אותם מעצבים שטווים את תמונת האופנה המקומית הטיל צל משמעותי על שלשת ימי האופנה. אמנם חלפו מספר עשורים מאז ימי הזהר של האופנה הישראלית שמזמן איבדה מאופייה הישראלי. ואכן חלפו הימים בהם נכון להזין את האופנה במורשת ובסמלים, כיום נקודה זו כבר איננה רלוונטית, רלוונטית יותר העובדה ששבוע האופנה לא הציג את מה שהאופנה הישראלית כן יכולה להציע. העדרם של דורין פרנקפורט, הגר אלמביק, קדם ששון, רונן חן, רזיאלה גרשון, ירון מינקובסקי, ורבים וטובים אחרים, הותיר תחושת החמצה. קיומו של שבוע האופנה חשוב וחשוב שכל מי שמגיע או יגיע ימצא כאן את סגנונם המיוחד של המעצבים הישראלים, את כתב ידם, המקצועיות והרלוונטיות ובמיוחד סגנון לבוש שיש לו כתב יד וזהות.
ויווי בלאיש ראוי לבמה גבוהה יותר
נחשבות לנחשבות התצוגות שפותחות ואלו שחותמות את שבועות האופנה, ואכן שלשת ימי האופנה נפתחו ונחתמו בשתי תצוגות מצויינות של שני מעצבים מוכשרים וייחודיים. ויווי בלאיש חנך את היום הראשון וטובה'לה חתמה את שלשת ימי האופנה. שניהם, ולא רבים יותר, השאירו טעם טוב ומבטיח שאולי מוקדם לפרק את המסלולים. בלאיש, בוגר שנקר מצטיין ומעצב מוכשר ויצירתי, הציב רף גבוה לכל המעצבים שהציגו אחריו. עם סיום לימודיו זכה לעבוד כ- 5 שנים באחד מבתי האופנה היוקרתיים בעולם; בבית האופנה האיטלקי של רוברטו קוואלי במילנו. לא כל יום נופלת לידיו של מעצב ישראלי הזדמנות כזו, אך תמרה יובל שהייתה מורתו והובילה, שנים ארוכות, את צוות העיצוב של קוואלי האמינה בכישוריו של בלאיש להתמודד במרחב הבינלאומי. בלאיש לא הכזיב ואכן הוא עמד בגבורה מוערכת במשימה. לאחר שסיים את עבודתו אצל קוואלי הוזמן לעצב, במילנו, קולקציות הנושאות את שמו. מזה כמה שנים בלאיש חי בארץ ומעצב בגדי ערב ושמלות כלה חלומיות, כאלו מושקעות וטעונות בפרטים, כמו שעיצבו פעם וצוירו על ידי מאסטרים גדולים. את בגדי היוקרה המושקעים והמפתיעים הציג על דוגמניות ותיקות שהעצימו את נוכחותו של העיצוב ואיכותם של פריטי הלבוש. דגמים מפתים בגזרות משוכללות שלא תמיד מובן היכן תהליך יצירתן מתחיל והיכן הוא מסתיים. בלאיש מבין בבדים ויודע איך לטפל בהם הוא למעשה ממציא את הבדים לעצמו, יוצר וצובע אותם לצבעים שאינם מצויים במניפות הצבעים החזויים. כמו שף שמתבל וטועם את תבשיליו בלאיש טובל ושוטף את הבדים בצבעים מדורגים, מוהל, מדהה, מכתים ומעצים את הגוונים. הוא מחבר רצועות של בדים שונים, אלו עם אלו; בדי משי רכים, מלמלות ישנות ובדי וילונות ישנים ורקומים ויוצר גזרות אמנותיות, מסקרנות ובלתי שגרתיות מרצועות בדים קרועות, מקבצות מתפתלות לאורך לרוחב ובאלכסון ומעצב מהן שמלות חושניות שעוטפות את הגוף כנחשים טעוני תשוקה. מרתק להבין כיצד הוא משקיע ויוצר את הגזרות המתוחכמות, ייחודיות לדמיונו האמנותי הפורה, שהופכות לדגמים מורכבים עתירים במפלי בדים גולשים, מלמלות רכות והדפסים מעודנים. קולאז' של בדים, מרקמים וצבעים ייחודיים שחוברים לשמלות אווריריות, קלילות ומרחפות. הפסיפס האמנותי והאופן בו הוא מרכיב ותופר רצועה אחת לאחרת אכן מפליא אולם לא רק לתפור גם לכיצד לקרוע נחוץ להבין כפי שמסתבר מעיצוביו של בלאיש. מעניין ומסקרן יותר כיצד בלאיש משכיל לקרוע כמות אדירה של רצועות בדים ולחברן אחת לאחת וגם לאחרת, מלאכת מחשבת של אופנה גבוהה הראוייה לבמה אחרת. את המראה הרומנטי מפלרטט משלים בלאיש עם עליוניות ומחוכים מחוייטים, מקטורני סאטן ספורטיביים מעוטרים בתיפורי שמיכה, או מקטורנים ושכמיות, מדהימים בנוכחותם, אותם עיצב בלאיש מגדילי חוטי צמר עבים. יתכן שלא כל אחת תעיז ל"התגנדר" בשמלות ופריטי הלבוש המופלאים האלה אך אין ספק שכל אחת הייתה חושקת בהם וחולמת שיהיו במלתחתה.
טובה'לה
טובה'לה קיבלה את הכבוד הראוי לה ובמיוחד את הכבוד וההערכה להם היא תמיד מצפה. ביום חגה במלאות לה 70 שנה חגגו לה וגם היא חגגה את מלאות 30 השנים מאז השיקה את מותגה. בתצוגה רטרוספקטיבית מרשימה ומרגשת הוצגו דגמים שעיצבה במהלך שלשים שנות יצירה; דגמים איקוניים שנאספו מלקוחותיה בארץ וברחבי העולם. שנים ארוכות טובה'לה מתדפקת על דלתות ומסבירה עד כמה היא הכי מוכשרת ושחייבים להכיר בכישוריה הבינלאומיים הייחודיים. היא בטוחה שהיא יוצרת מקורית, מעצבת שמקדימה לראות ולחזות, וטוב שכך מאחר ומי שלא מאמין בעצמו ייקשה להאמין בו. עם ביטחון תהומי כמו שלה, שאולי טבול בשמץ של חוסר ביטחון, טובה'לה משכילה לעצב קולקציות יפהפיות. ואכן, טובה'לה היא דמות יצירתית יוצאת דופן, יש לה רעיונות מקוריים ועיצוביה לא דומים ולא מושפעים, בדרך כלל, ממקורות זרים. גם אם ראינו, אי פעם, דגמים שמקורות ההשראה שלהם מוכרים, טובה'לה משוכנעת שהיא המציאה אותם קודם לכן. ואכן, במקרה שלה, לא נחוץ לחפור ולחטט וגם לא לפקפק בזכרונה או בזכרונו של כל אדם אחר, דברים שנאצרו ונחתמו בתת המודע תמיד יחשבו, בעיני האוצר, למקוריים ובלעדיים. טובה'לה הינה מעצבת מוכשרת, שמגלה ורואה דברים שאחרים לא מבחינים בהם, היא מלקטת מכאן ומשם רעיונות וחפצים הזויים ולאחר שנים רואה שאחרים גילו את אותם הדברים בפיגור ניכר אחריה. חלקה האחר של התצוגה הוקדש לאוסף קיץ 2017 שעיצבו טובה'לה ונעמה ובתמיכת סברובסקי שסיפקה להן שברי קריסטלים בהם נרקמו הדגמים. אוסף עכשווי של פריטי לבוש מעניינים ולבישים מעוצבים מבדים בעלי מראה ואיכויות מנוגדים שהשתלבו, באנינות נעימה, למראה הרמוני. טובה'לה היא אחת הבודדות שניתן להכתיר את יצירותיה כארץ ישראליות. מאחר וטובה'לה אינה זורמת עם תכתיבים אלא רק עם עצמה ורעיונותיה. היא מתייחסת לצבעי הנוף והפולקלור בארץ, לסמלים, לדתות ועדות המוצנעים בעיצוביה, לפריחות, ללבבות ולכוכבים הזורחים בשמיה היצירתיים. אמנם תפאורת חייה, לא אחת הייתה עגומה אך ההצגה שלה תמייד הייתה מרשימה כמו גם הרעיונות והעיצובים שמשקפים אופטימיות ותקווה שהנם מצרכים נצרכים בנוף החברתי והפוליטי, כאן ועכשיו. טובה'לה היא זן נדיר בנוף האופנה המקומית ולמרות מטען שנותיה היא נשארה ילדה תמימה, שובבה, בוכה וצוחקת שאין לזלזל בדעתנותה החברתית והפוליטית. שבעת שנים וחיים, לא פשוטים, טובה'לה לא מוותרת ואולי היא גם לא שוכחת ולא סולחת. אבל, כפי שהיא מודה, כיום, היא הרבה יותר שלווה ומרוצה. ואולי היא פשוט התבגרה. היא גם יודעת לקבל ולשתף פעולה ולהבין את הזכות שניתנה לה והיתרון הגדול במסוגלות לשתף ולחלוק פעילות יצירתית. מאז שנטשה את הבוטיק ברח' דיזינגוף לטובת סטודיו בשדרות רוטשילד, משותף לה ולבתה נעמה, ניראה שהיא רגועה ומשלימה ובמיוחד ממשיכה ליצור בכישורי דמיונה העשיר, בחוש ההומור הילדותי ועיצוביה הנאיביים. נאיבי ? אך לא לגנאי, הנאיביות שלה מוסיפה חן וערך לעיצוביה הייחודיים ולא אחת נוקבים ונושאים מסרים. נרעשת מרצח רבין היא לא הורידה את תמונתו מחלון הראווה של חנותה ברח' דיזיגוף וגם עכשיו מוצבת התמונה בסטודיו החדש כשהם מחליפים מבטים. ואכן טובה'לה לא שוכחת אבל מפוייסת.
שי שלום – קב ונקי
אילו היו מחלקים פרסים לקולקציות שהוצגו בשבוע האופנה, שי שלום היה מועמד, לטעמי, לפרס האוסקר. הוא לא היה ראוי לפרס בגלל שהקולקציה שלו הייתה הכי מקורית, הכי רומנטית וגם לא הכי מחוייטת או מהפכנית אלא בגלל החזות המנצחת והנחשקת ובגלל האלגנטיות במלוא הדרה ובגלל שהיא הייתה הכי אחרת, כפי שהשתקף מאוסף הדגמים ומכל זווית יצירתית שהיא. שלום בולט בקווי עיצוב נקיים שמשיקים למינימליזים במובנו הטוב והאולטימטיבי של המונח, במראם המפתה של פריטי הלבוש הצנועים, בתהליכי העשייה המשוכללים והמוקפדים וביוקרה העל זמנית שהם משדרים. כמעצב טוטאלי, אולי הכי טוטאלי מבין האחרים ולא בגלל שצבעוניות עיצוביו מונוכרומטית וממוקדת, כפי ש"הטוטאל לוק" מוגדר ומלמד, אלא דווקא בגלל שעיצוביו אינם כאלה. ולמרות כתב ידו הידידותי והעיצובים הנגישים הקולקציה משקפת תסמונת של טוטאליות והתנהלות יצירתית כפייתית. ייקשה להניח שאופיו של שלום אחר. שלום תכנן ועיצב קולקציה במקשה רעיונית ויצירתית אחת, אין מערכת או דגם באוסף שחרג מהתפישה היצירתית שלו, שלא השתלב עם הנושא ולא זרם בנונשלנטיות אצילית על המסלול. קשה שלא להתפעל מסגנונו האלגנטי של שלום, מהניקיון והפשטות של כתב ידו שחבר ליצירות יחידניות שלא דומות ולא מזוהות עם עיצובים של אחרים. לא היה דגם שאפשר היה למעט מערכו היצירתי מהרמה היוקרתית של החומרים, מהביצועים והגימורים העיליים והאיכותיים. זה מה שמבדיל, לדבריו של שלום, בין לבוש תעשייתי לעשייה עילית. שלום לא מהסס ולא מפקפק בהחלטות שלו, ובמיוחד בשילובי הצבעים האמיצים אך רגועים שרקח ובמסכת הכוללת והמגוונת של דגמים. לא נותר אלא להתפעל מהדגמים המקוריים, מכתב ידו ההמוקפד, מהבדים האיכותיים מהגזרות המשוכללות, מהשילובים האמיצים, מהנינוחות והנוחות של הדגמים, מהגזרות המדוייקות ומעיצובי האביזרים שלמרות צבעם, המנוגד לצבעי המערכות, לימדו על הרמוניות חדשות, על שיקולי דעת נכונים, אנינות וסטיילינג מפוקח. שני אוספים הציג שלום זה לצד זה, אוסף נשי ומפתה של בגדי נשים ואוסף שמשדר גבריות אלגנטית בבגדי גברים בלתי שגרתיים. למרות שרבים מהדגמים מעוצבים מאותם בדים והדפסים ובאותה מניפת צבעים של בגדי הנשים. בקולקציה המגוונת של שלום אוסף מעודן של פריטי לבוש מעוצבים מבדים מודפסים במוטיבים של עלים, ענפים ופרחים עדינים. בנוסף עיצב אוסף מלהיב של סריגים לנשים וגברים. פריטים שנסרגים במכונות ומלווים בהשלמות של עבודות יד מוקפדות ומעניינות. בזיקה סמלית לאוטנטיות הפולקלור המקומי עיצב שלום לסריגים מפלי גדילים ארוכים ומתפרשים. שלום לא מאמין במקורות השראה, מבחינתו הם כלי כמחווה תקשורתית לעיתונאים. ולמרות זאת את הקולקצייה הנוכחית עיצב בהשראת וכמחווה לדמותה של מלניה טראמפ, לחזות התמירה והמהודקת ולסגנון המדוייק והמלוטש שלה. מעבר למראה המכונן והעל זמני שלה, מסביר שלום, הוא מוצא בחרם שהוטל עליה התייחסות וולגרית וגסה. לדעתו לא היה ראוי להדיר אותה מעצם היותה נשואה לאדם שדעותיו והתנהלותו אינם מקובלים. שלום תומך נלהב בעצם קיומם של שבועות האופנה ובמיוחד ברצף שלהם. לאחרונה, לאחר שהציג את עיצוביו בשבוע האופנה בברלין, טבילת כף רגל ראשונה במרחב הבינלאומי, הוא משכיל להבין ולהעריך את התרומה המקיפה של מוטי רייף, שהקים וחידש מסורת חשובה ותורמת.
תמרה סלם
בזירת האופנה המקומית סאלם נחשבת למעצבת חדשה שהחלה להציג את אוספיה במהלך ימי האופנה בשנת 2014. כמי שהגיעה מתחום התקשורת, נסיונה בתחום האופנה היה קצר, אך בתבונתה בחרה סלם להתמקד בנושא מקובל ובטוח. ואכן מי לא אוהב פולקלור, שווקים ואת כל מה שיש להם להציע? סלם הפנימה וליקטה אוסף גדול של מפיות תחרה וקרושה ישנות ושיבצה אותן בפריטי הלבוש שעיצבה. סלם הבינה שאסור לה להתמודד עם סיכונים אלא להתמקד בשפת עיצוב ברורה ובטוחה. ואכן היא בחרה לעצב פריטי לבוש בגזרות רחבות ונינוחות ברוח "תנועת הכפתנים" שפלשה, באותה העת, למגמות האופנה והשתלטה על סגנון הלבוש ליום, לחוף ולערב. החשיבה הייתה נכונה והציפיות ממנה הלכו והתחדדו. סלם שנמנעה מהתמודדות עם גזרות מורכבות ומדוייקות העדיפה שפת עיצוב קומוניקטיבית, בטוחה ומבטיחה, כך שגם אם לא היו בעיצוביה רעיונות חדשניים, החשיבה והגישה העיצובית שלה היו נכונות. ההתמקדמות בשפת עיצוב ובקשת צבעים מצומצמת, בגזרות רכות נוזלות ומצניעות, כמו גם הבחירה בעיטורי מפות תחרה וקרושה ישנות עוררה עניין וציפיות לבאות. ואכן, פער הזמנים בין אירוע אופנה אחד לאחרון הטיב עם סלם שגיוונה את האוסף האחרון, העשירה את הגזרות והעניין שהעניקה לדגמים. סלם גם עמדה בפני פיתויי הצבעוניות השולטת באופנה והמשיכה להתמקד בצבעוניות מצומצמת שכללה שחור, לבן ובז' כשאדום שובר את מניפת הצבעים המאופקת. הדגמים שעיצבה נראו מושקעים ומדויקים כמו גם שילובי הבדים האטומים והשקופים שהעניקו לדגמים חזות אלגנטית. סלם יכלה לסיים את הקולקצייה בדגמים אלו ולנצח, אלא שלא כל אחד נאצל דיו כדי לעמוד בפני כל הפיתויים. רבים ומוכרים מסלם נוטים לפלוש למחוזות מסוכנים ולמעוד. ואכן, למה? למה? ומדוע? בחרה סלם לעצב באותה קולקציה קבוצה של פריטי לבוש מעוצבים מבד פליסה במרקם של קפלונים דקיקים שכל כך קשה לחבר בין קצוות הבד הגזורים. מלבד זאת הקיפלונים הנדושים הללו וקימוטי בד דומים שטפו בשנות ה-90 וגם כיום כל חלקת אופנה, טובה יותר וטובה פחות, יקרה או זולה. סלם ניסתה לעצב פריטי לבוש כאשר הקיפלונים זורמים לרוחב הבד ולא לאורכו, התמודדות מסוכנת עם בד שקשה לחבר באופן מדויק את הקיפלונים בקו התפר. קושי שנובע מעצם נטיתם של הקפלים להימתח ולהתפתל. . מלבד זאת מדוע לנצל רעיון גאוני של איסיי מייאקה שעיצב בשנות ה-90 דגמים מפוסלים ומתנועעים, מעוצבים מבד קפלים רוחבי, שנעו וזרמו, עלו וירדו בתנועות גליות מופלאות ? מדוע להרוס רעיון מקורי בחיקוי פשוט וזול ? זו אולי אחת הטעויות של יוצרים מתחילים שמפשפשים בארכיונים, שלכאורה זה טוב ונכון, אך נופלים, בסופו של תהליך, במלכודת החיקויים.
גדי אלימלך
כאשר מגדירים סגנון אופנה כ"אלגנטי" ההגדרה, משום מה, עשוייה להתפרש כקלאסי או חלילה מזדקן. בשונה מהפרשנות האוסף שעיצב גדי אלימלך לימי האופנה היה אמנם מסוגנן ואלגנטי אך ממש, ממש צעיר ורענן, שופע עניין וחיוניות. לא כל סטייליסט מסוגל להחליף כובעים ולהפוך, בהנף מספריים, למעצב אופנה, מסתבר שאלימלך, טעון בכישורים הנכונים, היה מסוגל וגם השכיל לדלג מעל המשוכה וליישם את כל הידע והניסיון שרכש בתחום הסטייליג לתחום עיצוב אופנה. ואכן מתוך שתי הקולקצוות שהציג בימי האופנה, הראשונה בשנת 2015 והשנייה בחודש שעבר, ניתן להבין שאמנות הסטיילינג עדיין ממשיכה לזרום בעורקיו אך גם להניב עיצובי אופנה מעניינים וראוים. אלימלך שבורך בחוש טעם טוב ונשלט, מצליח לשלב ולהתאים בדים, מרקמים וצבעים. הוא מכיר חומרים ומבחין באיכויות הבגדים, מבין מה היא גיזרה טובה ותפירה נכונה ועד כמה חשובה התאמת בגד לגוף ולאישיות. באוסף שהציג לראשונה בשנת 2015 התמקד אלימלך במקורות השראה זואולוגיים, בחקר הצורות, הצבעים והמבנה הפזיולוגי של חרקים ומעופפים למיניהם. הוא שיבץ אותם בבגדים, עיצב ובנה פריטי לבוש בהשראת מוטות הכנפיים ואברי החרקים והמעופפים. נשמע הזוי ? ממש לא, עם שתי רגליים על בסיס יצירתי מוצק, אלימלך לא מרחף בעולמות הזויים. הוא אמנם לא ממציא אופנה ולא פולש לתחומי יצירה מסוכנים אבל מעצב בשיקול דעת סגנון לבוש נשי ורומנטי. שמלות ומערכות בגזרות נוחות ואווריריות, לבישות ובטוחות. משימה לא פשוטה בתקופה בה שולט עיצוב עמוס ומוקצן, טעון ביתר פריטים ועיטורים דקורטיביים שלוחך כל חלקת עיצוב שפוייה. אלימלך לא המציא גלגל יצירתי חדש אולם השכיל לעצב, בשיקול דעת וחוש טוב ונכון למרקמים וצבעים, פריטי לבוש מעניינים. באוסף שהכין לימי האופנה ליקט אלימלך שפע של בדים בגוון שחור, בשקיפויות ובמרקמים שונים; בדים חלקים ומקומטים, קטיפות, בדי תחרה, מלמלות ומרקמים מחוררים, בדי משי וסאטן בגוונים ורודים וטבעיים ובדים דמויי וילונות. הוא עיצב שמלות נשיות ורומנטיות שופעות במקבצות בשילובי בדים וצבעים לא מקובלים ומופרדות בסרטי תחרה, שהסבו לפריטי הלבוש חזות מקורית וייחודית. הפעם אלימלך לא ריחף בעולמות הזויים ובניגוד לקולקציה הקודמת שהייתה מנווטת לנושאים ספציפיים, בגדי אלימלך החדשים עוסקים בבגדים מחמיאים ומעשיים, פריטי לבוש אלגנטיים שלמרות או בגלל שפע השקיפויות צעירות תאהבנה ללבוש. בנוסף לבגדי הערב המהודרים עיצב אלימלך קבוצה של פריטי לבוש אמנותיים - קולאז' של עורות בחיתוכי לייזר שחברו לתמונות גרפיות מעניינות. סגנון שלא בהכרח התמזג בשלווה ויזואלית עם יתר דגמי הקולקצייה.
צילום: אבי ולדמן ותם מרשק
|