מבוך המבוכה - נובויושי אראקי
​מאת: נעה ארבר

אינני זוכרת שחשתי אי פעם מבוכה וחוסר נוחות כמו התחושה שהייתה לי לאחר שנחשפתי לתולדות חייו, ובמיוחד ליצירותיו וייצריו של נובויושי אראקי. יומן חיים שנכתב בצילומים, עתיר בסיפורים והתנהלות שנויים במחלוקת, פרי דמיונו המפואר או ה"מופרע" של האמן היפני. סיפורי חייו של אראקי מתוקים ומפולפלים, שמחים וכואבים, מספרים על אהבות, תשוקות והנאות, על החיים ועל המוות. עלילות שמתחוללות במחוזות מנוגדים, תלושות ומנותקות מסגנון חיים רגיל ומקובל. "אראקי הגאון"- TENASI ARAKI, כפי שהוא מכונה ביפנית, הצלם "המפורסם, "המפלצת", "שונא הנשים", "פרובוקטור", "פורנוגראפר", "נושא נס הארוטיקה", "המפתה", ומה לא? לכאורה הכל נאמר עליו והכל נכון או עשוי להיות מובן ככזה. אלא שלאראקי, כאמן, מעולם לא היו רגשי אשם וגם לא גבולות אדומים שמונעים או ימנעו ממנו את חופש הביטוי, את אמונתו ואמנותו בכל דרך, בכל מצב וללא תנאי. ואכן אראקי נחשב לאחד מגדולי הצלמים הנועזים והפוריים ביותר ביפן וברחבי הגלובוס. כיוצר חסר מעצורים הוא מתמיד לחקור ולחשוף תאוות אנושיות ולעסוק באופן כפייתי באמנות ההתערטלות והארוטיקה שמתעדת יחסים אינטימיים ופולשת, תרתי משמע, לחיקיה של הווגינה. דברים שבזמנים ובמקומות אחרים עשויים להחשב כהטרדה, ניצול מיני או אונס ושלכאורה גם עשויים להוביל אל מאחורי סורג ובריח.

החל בשנות ה-70 למאה שעברה ועד היום, צילם אראקי אלפי צילומים ארוטיים, דיוקנאות של נשים על כל מרחבי מערומיהן, מהעליונים ועד לערבות הערוות האינטימיות ביותר. צילומים מוערכים שמתאכסנים באוספיהם של גלריות ומוזיאונים ברחבי העולם ובאוספיהם של גדולי אספני האמנות. בנוסף השיק אראקי מאות ספרים מצולמים, הציב תערוכות רבות במוזיאונים נחשבים, הפיק סרטים, וסרטים הופקו אודותיו ועל עבודותיו.
אראקי דבק במסורת הארוטית אך בנה שפת צילום משלו שכמותה או דומים לה אינם מצויים במקומות אחרים. הוא מעורב בהפקות שניזונות מחושיו הסוערים, מדמיונו ותשוקותיו, רוקם והוגה את הנושאים, בוחר את האובייקטים לצילום ואת הדמויות ומהפנט אותן להתמסר לו. אחרת קשה להבין כיצד הדוגמניות נכנעות ומתמסרות לגחמות המיניות בסצנות כל כך מורכבות ולא אחת מביכות. אראקי, שמסביר ברצינות תהומית, טוען שזה מובן מאליו, המצולמות אהבו אותו וגם הוא תמיד התאהב בהן, צילם ושכב עם כולן! זה היה טבעי לדבריו, מאין אקט מקדים או קינוח, לפני הצילומים או לאחריהם. האמנם ההתערטלות הטוטאלית וההתמסרות הגופנית שווה לכבוד שנפל בחלקן, אם בכלל? אלפי הצילומים ומאות ספרי צילום וסרטים שהפיק יתכן ומעידים על כך שהסימביוזה הייתה הדדית. "יתכן שהדחף המיני שלי אינו משהוא, אמר אראקי, אולם הזיקפה של המצלמה שלי איתנה", ציין בחוש ההומור הנוקב שלו.

מפליא ומרתק לעקוב אחר הצילומים ולדמיין כיצד הם נהגו ונרקמו, היאך נאצרו תעצומות הנפש להפיק צילומים כל כך פרובוקטיביים וכיצד השכיל אראקי להשתחל להפקות ריאליות שחושפות רגעים אינטימיים באמצעות אסתטיקה שנוייה במחלוקת. לא צילום אחד אלא אלפים רבים שנוברים ומתעדים את אבריהן האינטימיים של נשים עירומות או כבולות, שרועות או תלויות על חבלים בתנוחות ארוטיות. נשים לבושות במחלצות קימונו יפהפיות, מופשלות בחלקן העליון והתחתון תוך שהן חושפות את מרחבי מפשעותיהן. וכל אלו מוצגים ותלויים במוזיאונים רציניים ונחשבים ובבתיהם של אספני אמנות. אז מה מניע, מעורר או מפתה את היפיפיות הצעירות להיחשף ומה מניע את אראקי לחקור מפלסים כה נמוכים ואינטימיים. מסתבר, מדבריו של ארקי, כפי שסיפר לעיתונאי מגזינים ועיתונים בכירים שפגש, כי מלאכת הצילום הארוטי הרבה יותר מורכבת ובמיוחד תהליכי הצילום שמאפיינים את עבודותיו, התפאורה, האווירה, והאביזרים המייחדים את צילומיו, סערת החושים, וההורמונים הניגרים. רבים הם מעריציו של "אראקי הגאון" - אחד האמנים היפנים האהודים ואחד הצלמים הנועזים ביפן ובעולם כולו. "אילולא הצילום לא היה לי דבר. כל חיי סובבים סביב צילום, החיים עצמם הינם צילום". ואכן אמנותו של אראקי מוצפת חיים מרתקים וחייו שטופים בצילומים שאולים מהמתרחש בחיים בכלל ובאישיים שלו בפרט. בכתבה שנכתבה עליו בעיתון "הגארדיין" הבריטי תוארו עבודותיו כ"דברים מלוכלכים יפים", וזו רק אחת מהפרשנויות שניתנות ליצירותיו שאחדים מתארים אותן כיפות ואחרים כמכוערות, יש שטוענים שהן משדרות תמימות ואחרים שהן וולגאריות, אולי טהורות אך גם ארוטיות, סצנות שהן אקראיות ואחרות שהן מבויימות. הצילומים כדבריו של אראקי ריאליים ומלווים את פרשיות חייו: את מה ואת מי שאהב, דברים וריגושים אמיתיים על חיים ועל המוות, איתם התנצח והנציח.

עבודותיו של אראקי שחושפות את מה שעין רגילה לא רואה מצויות באוספים פרטיים, מוצגות במוזיאונים וגלריות ליברליות ברחבי העולם. צילומים שמשקפים יומן חיים של אדם ויוצר אמיץ שלא נכנע לתכתיבים וגם לא לחוקי המדינה והחברה. דבר לא מוסתר ולא מוצנע, הכל גלוי וחשוף ועל הכל הוא מוכן לשוחח ולענות בגילוי לב נערץ. ולמרות הפתיחות הטוטאלית והאופן בו הוא חושף את נפשו ואת האדיאולוגיות שלו, את גופו שלו ושל אחרים, ייקשה להבין את הדמות הביזארית ולפצח את אישיותו המורכבת. ואכן לא אחת הוא נתבע ונכלא, וגלריות, שהציגו את עבודותיו, נענשו על כך שעברו על חוקי הצניעות.
אמנות ארוטית איננה אפיזודה חדשה וגם לא חולפת, ממצאים ארכיאולוגיים משחר ההיסטוריה האנושית, מתקופות ותרבויות קדומות ופרה היסטוריות, מלמדים על העיסוק הנרחב באמנות התשוקה. היא הוצגה בפרהסיה באמצעות ציורי מערות, ציורי קיר, פסלים וכלי חרס מצויירים במצרים העתיקה, ביוון ורומא הקלאסיות, במשתאות ופולחנים ארוטיים. מקדשים בהודו מחופים ומפוארים בפסלים ארוטיים, הינם אתרי תיירות מבוקשים.גם אמנות ה"שונגה" ביפן, שרווחה במאה ה-16 ועד ה-19 הפיקה תרבות תשוקות עתירה ומנחה במגוון רחב של ציורים ורישומים חושניים, תנוחות ומפגשים אינטימיים נועזים שמעידים על הרוח הליברלית והפתיחות שאיפינו את החיים בתקופות שונות של ההיסטוריה. אך לא נחוץ להרחיק ולחזור בזמן, הארוטיקה הייתה ועדיין הינה נישה שמעסיקה את גדולי האמנים בכל הדורות. פיקאסו, רודן, רמברנט וסלוואדור דאלי כמו גם ציורו המפורסם של גוסטאב קורבה "המקור של העולם", ציור שמציג את ערוותה של דמות שוכבת, ללא גפיים וחלקי גוף עליונים, עובדה שמעצימה את ערכו הארוטי של הציור, אך עוררה גם סערות. ואמנם עד היכן ניתן להרחיק בסצינות יצריות כדי שאפשר יהיה להבחין בין אמנות לארוטיקה ומה הן גבולות מבוך המבוכה? נשים רבות לא זוכות לראות אברים נשיים אינטימיים אלא בציור או צילום או אם תצפניה בהם במראה שתצבנה בין רגליהן, מצב מביך לכשעצמו. אראקי אימץ את רוחה של האמנות הארוטית אך השכיל לתרגם אותה לשפתו המיוחדת והחריגה שסגנונה הוויכוחי נע בין ההגדרות; בין אמנות לארוטיקה, לפורנוגרפיה ולפרובוקציה. אראקי איננו מחוייב להגדרות, מבחינתו כל אדם ואבחנתו האישית.

על אראקי למדתי מתערוכה שמתקיימת בגלריה "10 קורסו קומו" במילנו, מקדש לאמנות אוונגרדית ששוקד לחשוף נישות יצירה חדשות ולגלות אמנים שסגנונם אוונגרדי. אראקי הוא אחד מאותם אמנים שעבודותיהם התאימו לחשיבה של קרלה סוזאני, בעלת הגלריה, שמצאה עניין בעבודותיו ובמיוחד לאחר התפנית שהתחוללה באורח חייו ותרפה את קלפי המשחק והיצירה שלו ואת סגנון עבודותיו שחלק נכבד מהן, שטרם נחשף או פורסם, מוצג בתערוכה.
בתערוכהARAKI AMORE מוצגות מאות צילומים ביניהם צילומי פולארויד בצבע ובשחור ולבן, אותן בחר אראקי עצמו כמופת לסגנונו העכשווי, צילומים שעובדו מחדש על ידי פיתוח ושיחזור תשלילים ישנים שצילם החל משנות ה-60. אולם, בניגוד לדמויות המעורטלות, שצילם בעבר, משתקפת, בצילום העכשוויי, אווירה ארוטית "נקיה" ודיסקרטית. אראקי צילם סצנות עירום אגביות, ספק צנועות ספק מוצנעות וכמעט מתפוגגות בין תנועות המחול של רקדניות, לבושות בשמלות רומנטיות אווריריות ומרחפות, מלהקת "קאאורי", להקה שייסדה הרקדנית והכוריאוגרפית היפנית KAORI ITO והמוזה של אראקי. בדרכו החדשה מחליף אראקי את הדיוקנאות האנושיות, העירומות או לבושות ב"חלוקי" קימונו מסורתיים וציוריים, בבובות צעצוע עירומות כשהן שרועות על זרי פרחים בתנוחות ארוטיות כשלצידן צעצועי חיות: נחשים, לטאות ודינוזאורים, מסמלי הפיתוי, שתמיד הציתו את דמיונו ואת תשוקותיו של אראקי.

אחת הסדרות המצולמות, המרתקות וגם מטרידות, עוסקת ב- KINBAKU, אמנות קשירות יפנית, קשירות חבל אמנותיות מהודקות לגוף שכולאות את אבריו, אמנות שמזכירה סצנות סאדומזוכיסטיות. בנוסף לצילומים הארוטיים עוסק אראקי גם בצילום אמנותי של סידורי פרחים ולא מדובר בסידור היפני הקלאסי והמינימליסטי אלא בסידור מורכב שקוף ומגמתי. פרחים הם אלמנט חשוב באמנותו של אראקי, הוא שוזר ומצלם פרחים ובמיוחד פרחים שחזותם הארוטית מתמזגת בהרמוניה עם צילומי העירום. ואכן, אראקי לא מחפש אפיזודות שיגרתיות ולא מצלם את הצדדים היפים שבחיים בלבד. אראקי מחפש הרפתקאות ואתגרים ואוצר רשמים וחוויות ובמיוחד מהמקומות אותם הוא אוהב.
אראקי נולד בטוקיו בשנת 1940, למד צילום, ציור וקולנוע באוניברסיטת "CHIBA". עד שנת 1972 עבד במשרד פרסום נודע, היכן שהכיר את אשתו יוקו אאוקי, דמות מרכזית בחייו ובקריירה היצירתית שלו. תשוקה ומוות הינם מוטיבים שולטים בצילומים של אראקי ומושלים על חייו המשותפים עם יוקו ועל סדרות הצילומים שהובילו לפירסומו. המילה המובילה בלקסיקון המילים שלו שגם תמשיך להוביל, לדבריו היא צילום. "צילום במהותו הוא אהבה ומוות", אמר אראקי, "זה גם מה שיהיה חרוט על המצבה שלי". ואכן אראקי הינו קורבן של אהבה וצילום, שמוצאים את ביטויים המובהק באוצר צילומיו. אראקי הוא בן דורם של האמנים היפנים שצמחו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, צעירים שניסו להשתלב בחייה של יפן המתפתחת והמתאוששת מפרעות המלחמה. נאמן למורשת התרבות והאמנויות היפניות סיגל אראקי לצילומיו תכנים ודרכי יצירה לא שגרתיים כהוקרה למורשת האסתטיקה היפנית הקלאסית, המנהגים והאמנויות. כך, בין עירום אחד למשנהו מצויים צילומים עם תפאורה מופלאה בהן מוצגות מחלצות אוטנתיות של בגדי קימונו ציוריים ואביזרים שאולים מעולם הצעצועים של אראקי. סצנות מהן ניתן ללמוד על חיי החברה ביפן, על מוסכמות חברתיות ומשחקי אהבה. אך במיוחד על אראקי כתופעה, כאדם, וכאמן. את מרבית הצילומים שמוצגים בתערוכה יצר אראקי בשנתיים האחרונות, תמונות שמעלות זיכרונות מיומן חייו הסנטימנטאליים, תקופות בהן חגג את היופי, ההנאות והזמן, דברים שזמנם שאול שמועדים לחלוף ולגווע."הצילומים שלי נובעים מתוך תשוקתי האישית לסקס", התוודה אראקי בראיון ל- JAPAN TIMES. אך, כדבריו של אראקי, דברים מועדים להתפוגג. ואכן כך קרה לו עצמו ולאחר שאובחן כחולה סרטן הפרוסטטה, נותח ועבר טיפולי הקרנה, איבד אראקי את אונו ואת העניין שמצא במין, דברים שבעבר הזינו את האנרגיות הריגשיות, הקוגניטיביות והיצירתיות שלו. לאחר מכן השתנה הלך רוחו, וסגנון הצילום שמתעד פרקים שונים במסכת חייו. כיום החיים עצמם מניעים את גלגלי היצירה של אראקי, אלא שהאנרגיות האלה אינן אין סופיות. אראקי, שמפנים את עובדות החיים אומר, "אני מודע לכך שיום מותי קרב".

אחד הפרקים המרשימים, הנועזים והחושפניים הוא "מסע סנטימנטאלי", סדרת צילומים ארוטיים שמערטלת ומתעדת את חייהם המשותפים של אראקי ויוקו וכן את המפגשים האינטימיים והחושפניים שנרקמו ביניהם, במהלך ירח הדבש ובחיי היומיום שלהם.
"מסע חורפי", הינו פרק נוסף מרגש ועצוב בחייהם, צילומי רקוויאם הפרידה מיוקו, שנאבקה במחלה סופנית, על כל שלבי ההתמודדות עד למותה והצגת גופתה השלווה בארון קבורה מטופח ומעוטר בזרי פרחים.
מבחינתו והשקפותיו אראקי היה ונשאר נאמן למורשת התרבות והאמנויות היפניות, אף פעם לא השתוקק, בדומה לאמנים נודדים אחרים, להתנתק ממקורותיו ולהפליג לבירות תרבות אחרת. הוא מחובר לחיים ביפן ולחיים בטוקיו בפרט, הוא ניזון ומצלם אותם, את הרשמים והחוויות שמעניקים לו החיים האמיתיים. הוא חולם, הוגה ומפיק בהשראת התרבות אליה נולד ועליה חי והתחנך. על האמנויות, האווירה והנופים היפים אך גם הזנוחים והכעורים בפרבריה של העיר. הוא אוהב לשוטט בחוצות הזוהרים אך גם בנבכי פרבריה של טוקיו, במועדוני סקס, ברים, וברובעי האורות האדומים, מחוזות כאוטיים זנוחים שמדשנים את אוצרו היצירתי. "טוקיו היא הרחם בה נולדתי וגדלתי", כדבריו. העיר בה אראקי חי ובמקומות שמטפחים את דמיונו, מלווים את התנהלותו ומאפשרים לו לאצור חוויות ורשמים לסדרות הצילומים עכשיו ובעתיד.