שתף    שלח לחבר  
Alternate Text

מדוע אמריקה הלטינית ממשיכה לקרטע?

מרבית מדינות אמריקה הלטינית זכו לעצמאות בתקופה בה זה התרחש בארה"ב. עברו מאז 200 שנה ויותר, צפון אמריקה היא מלכת העולם ואילו דרום היבשת הוא מקור לבעיות פוליטיות וכלכליות שלא נגמרות, למרות ששתיהן באותה יבשת. מדוע? ומה משמעות הדבר לפעילות שלכם בעולם החדש?

בקרו אותנו בפייסבוק ובאתר      


Alternate Text

האם הקשיים של אמל"ט הם ההזדמנות שלך?

200 שנה של רכבת הרים. ממה זה נובע?

נתוני פתיחה דומים יכולים להוות בסיס להמשך דומה, נכון? ואולי בעצם לא.
סביב תחילת המאה ה-19 זכו מרבית מדינות יבשת אמריקה לעצמאות מהמדינות הקולוניאליות האירופאיות שהחזיקו בהן, כשהן מבורכות בשפע מרחבים, אדמות חקלאיות ומחצבים רבים. היום, כ-200 שנה מאוחר יותר, ארה"ב שבצפון היא דמוקרטיה ותיקה ויציבה, הכלכלה הגדולה בעולם והמעצמה העולמית המובילה, כאשר קנדה לא רחוקה ממנה, בעוד שחברותיהן מדרום נעות על הטווח שבין ניקרגואה לצ'ילה, בין דיקטטורה לדמוקרטיה צעירה, ובין נחשלות כלכלית להצלחה כלכלית מתונה במקרה הטוב. מה השתבש בהמשך הדרך?
ושאלות בונוס: מה צפוי לקרות בעתיד, ומה משמעות הדבר לפעילות של החברה שלכם ביבשת הזאת?

זה שרוצה להבין תופעות מתמשכות צריך לחפש את המקור להן, ובמקור להבדלים בין העולם האנגלו-סקסי המשגשג בצפון לעולם הלטיני המקרטע בדרום אין הבדלים אקלימיים או פיזיים אחרים שמעבירים קו בין שני העולמות, גם מקור ההגירה, כלומר מוצא האוכלוסיה, לא שונה בין הצפון לדרום. יש הבדל אחד בלבד שמבדיל את ארה"ב וקנדה מכל המדינות שמדרום להן: המודל שהביאו המדינות הקולוניאליות. הקו עובר בין צרפת ובריטניה מצד אחד, לפורטוגל וספרד מצד שני, ויש כאן תהליך הסטורי מעניין שניתן ללמוד ממנו הרבה.

מדינה קולטת הגירה מכניסה את המהגרים אל הבסיס התרבותי שלה וגורמת להם להיטמע בו. הבסיס של הצפון , שאליו זרמו גלי ההגירה שבאו מאוחר יותר, היה הדמוקרטיה הפרלמנטרית של בריטניה לצד "המאה של האורות", תקופת ההשכלה של צרפת, על ההשכלה והדרישה לדמוקרטיה וזכויות אדם, שהביאה למהפיכה הצרפתית. מצד שני ספרד ופורטוגל, ששלטו בתקופה ההיא בברזיל, מקסיקו, קולומביה ושאר מדינות אמל"ט, היו אז מלוכות שנשלטו על ידי חיבור בין חצר מלכות, כנסיה ואצילים בעלי נחלות.

ומה יוצר ההבדל הזה?

ההבדל הזה התבטא ברוח הדמוקרטית הא

נגלו-סקסית שהניעה את המתיישבים שבצפון אל "מסיבת התה" ואל מלחמת שחרור המונהגת בידי אזרחים, שהורידו את השלטון הזר והעלו את שלטון האזרחים, מצד אחד, ואת הדרום אל מלחמות שחרור שהונהגו בידי גנראלים דוגמת סן מרטין וסימון בוליבר, שהורידו אוטוריטה אחת והעלו אוטוריטה אחרת, מצד שני.

ההבדל הזה גרם לכך שבעת צרה האמריקאי הממוצע מחפש את ה-civil servant שיעשה סדר בוושינגטון בעזרת חקיקה חוק ומשפט, ואילו בבואנוס איירס ולימה מחפשים את הגנראל על הסוס שיעשה סדר בעזרת החרב שלו והדרגות המוזהבות שעל כתפיו.

ההבדל הזה  מעלה מערכת חינוך שונה במדינות הללו. המורשת האנגלו סקסית היא של חינוך היוצר חשיבה ועצמאות מחשבתית, לעומת החינוך הספרדי והפורטוגלי, שנשלט במאה ה-18 בידי הנזירים הישועים, שמעלה על נס את השינון, ההליכה בתלם ואת ערכי הכנסיה.

ההבדל הזה יוצר בצפון דמוקרטיה יציבה ובדרום מערכת שלטונית בלתי יציבה, בצפון מחשבה יצירתית ויוזמת שיוצרת כלכלה חדשנית, ובדרום כלכלה בלתי תחרותית הנסמכת על סובסידיות, קשרי שלטון ושחיתות.


ומה צפוי לקרות בהמשך?

המבנה התרבותי הניצב ביסודה של תרבות ושל מדינה הוא לא דבר סטטי שישאר לנצח, וזה שמחפש דוגמאות למדינות שעברו שינוי יסודי ימצא אותן למשל במזרח אסיה, שבה מדינות דיקטטוריאליות ונחשלות הפכו לדמוקרטיות משגשגות.
לפעמים שינוי כזה נוצר על ידי שליט רב כוח שיוצר מתכונת חדשה שבה תלך המדינה, למשל הו צ'י מין בוייטנאם, ולפעמים שינויים שיוצר מנהגי נעלמים בהדרגה לאחר מותו, כמו במקרה של אתטורק בטורקיה.
לפעמים עומד בבסיס השינוי אירוע מכונן שיוצר שידוד מערכות, כמו התבוסה היפנית במלחמת העולם השניה, ולפעמים זה שינוי הדרגתי שמחלחל את המדינה ואל התודעה של האזרחים שלה לאורך הדורות, כמו במקרה של ספרד ופורטוגל.
מה צפוי לקרות באמריקה הלטינית?

הנבואה, כידוע לנו, ניתנה לשוטים, אבל יש דברים שכבר מתרחשים ברחבי היבשת שמצביעים על המשך הדרך.

מאז עשרים השנים האחרונות של המאה ה-20 יורדות הדיקטטורות הצבאיות של מדינות אמל"ט ולא חוזרות. השלטון הצבאי שדאג לעצמו ולאנשיו, שנהנה להחזיק את האנשים בעוני למען מטרותיו, ודיכא חשיבה עצמאית, מפנה את מקומו וזה כמובן סימן טוב, הן בגלל שהגנראלים לא שבים ללחוץ על הבלמים של הקידמה, והן כאינדיקציה לכך שהאנשים התבגרו מבחינת חשיבה פוליטית.

את מקום החונטות הצבאיות תפסו מפלגות שונות ופוליטיקאים שונים זה מזה, חלקם רציונליים וחלקם פופוליסטיים. הקו החוזר הוא שהעמים שבחרו שליטים הנותנים הבטחות קצרות מועד וחסרות כיסוי, דוגמת ונצואלה וארגנטינה, משלמים על כך את המחיר, ואלה שבחרו בצורה רציונלית, דוגמת צ'ילה ואורגוואי, קוטפים את הפירות. זה מהווה דוגמה, וצפוי כי כמו שהתרחש באירופה ההצלחה של אחדים תראה את הדרך לכל השאר.

מצד שני, לצד האינדיקטורים החיוביים הללו עדיין חיה ובועטת ברחבי היבשת מציאות רחבה שבה הכוח נתון בידי קבוצות לחץ אינטרסנטיות, שבה חלקים רחבים מהאוכלוסיה סובלים מתודעה אזרחית ירודה וחוסר השכלה המביאים אותם לבחור בחירות כושלות, וברקע פועלים ומפעילים לחץ כוחות הנהנים לשמר את המצב, כוחות מארה"ב ומסין, מממשלות ומחברות בינלאומיות.

ניתן לצפות כי אמריקה הלטינית, כמו דרום אירופה לפניה, תמשיך את הקו הקיים של תנועה לעבר יתר דמוקרטיה, יציבות, פתיחות כלכלית  וזכויות אדם, אבל זה לא יהיה בקו ישר. תהיינה עליות וירידות, מדינות מסויימות יבקיעו גולים באופן מהיר ויציב יותר מאחרות.

מה משמעות הדבר לפעילות של החברה שלי?

כל זה מוביל לכך שצריך לבחום כל שוק יעד לגופו. מדינות שבהן כבר מתנהלת שיגרה של העברת שלטון משליט רציונלי לשליט רציונלי, דוגמת פנמה וקוסטה ריקה תמשכנה לשגשג וכדאי להיעזר בהן, ביציבות שלהן וצמיחת התמ"ג שלהן על מנת למקד בהן את הפעילות ביבשת. לצידן מדינות של רכבת הרים דוגמת ברזיל, ארגנטינה ופרו, צריכות עדיין להילקח בזהירות תוך בחינה מתמדת של מה שכדאי לעשות בהן ומה שעדיין מוקדם מדי.
אה, כן, וישנן המדינות שאפילו לזה עדיין אל הגיעו, מדינות תחתית הערימה דוגמת ונצואלה, בוליבה וניקרגואה. אפילו ביקור תיירותי בהן עלול להיגמר לא טוב.

מורכב, נכון? וחשוב לפעול נכון ולנצל הזדמנויות באמל"ט, כי התמ"ג הנמוך יכול להיות מבשר של אחוזי צמיחה גדולים ולאורך זמן, ובגלל שפע המחצבים, הידיים העובדות, יעדי התיירות, השטחים החקלאיים ואוכלוסיית הצרכנים, בקירבה לשני אוקיינוסים ולשוקי צפון אמריקה ומזרח אסיה.

צריכים עזרה בזיהוי הזדמנויות, בחירת יעד והיכרות עם הדרך לפעול נכון? פנו אליי. אשמח להיפגש, להדריך, לייעץ, לחשוב יחד. פרטי הקשר שלי בהמשך, ובינתיים הנה קישורים אל שתיים מהכתבות שלי אודות יעדים ביבשת.

בוגוטה של יום ושל לילה

בוגוטה - עיר של קפה עממי בדוכני רחוב ושל קפה איכותי, של שכונות יוקרה ושכונות פשע ועוני, עיר של פערים מכל סוג, עיר של יום ועיר של לילה. על בירת קולומביה היום ועל מה שמצפה לה בעתיד.
לחצו כאן!
סיור קולנארי בריו

מקוקוס טרי וקאיפריניה בחופים שטופי השמש של ריו דה ז'ניירו, דרך הצ'ורוס עם דולסה דה לצ'ה והפופקורן במגוון רטבים מתוקים ועד לנתחי הבשר  בצ'ורסקריות - מסע אל התרבות הברזילאית דרך האוכל.
לחצו כאן!

 054-46062700